שיווק ישיר באינטרנט - דואר זבל או עתיד הכלכלה של העסקים הקטנים

אלעד שרף
אמיר גנס, ה- Spamer הישראלי הידוע, ממשיך להיות בכותרות, כאשר פורסם היום שהוא עומד להשיק שירות מודעות פרסומת מתחרה לזה של גוגל. האם זהו צעד מבורך?

היום (25.9.2006) פורסם כי ה- Spamer הישראלי הידוע, אמיר גנס, נכנס לעסקי הפרסום באתרים ישראליים על ידי הקמת שירות מתחרה ל Google Adsense בשם Mad Ad. הפרסום גרר כמובן תגובות נזעמות של טוקבקסטים אשר זועמים על פעילותו של גנס בתחום ה- Spam וגורסים כי יש להחרים גם את השירות החדש של גנס. בין התגובות הנזעמות ניתן למצוא תגובה מעניינת בטורו שליהונתן קלינגר . קלינגר טוען שלמרות ש"גנס מתפרסם משליחת ספאם" ראוי לתמוך במהלך שלו, משום שלדעתו, זה ידחוף את גנס לאפיקים רצויים יותר של פרסום שיועילו לתעשיית האינטרנט הישראלית. ברוח זו, מיקם קלינגר במסגרת הבלוג האישי שלו, מודעת פרסמות מטעם Mad Ad. גם טורו של קלינגר זוכה, כמובן, לתגובות נזעמות (אשר כוללות בין השאר האשמות בפרסום לא ראוי).
אישית, אני בצד של קלינגר. אכן, נראה שפעילותו של גנס נמצאת על "התחום האפור של החוק". אבל זו בדיוק הבעיה. היא על התחום האפור, ולצערנו, היא לא חוצה אותו כרגע. כל עוד המחוקק הישראלי לא הציב גבולות ברורים לתחום הדואר הפרסומי ולא הסדיר את התשתית החקיקתית של הדואר האלקטרוני והשיווק הישיר האינטרנטי.
הבעיה אינה גנס. גנס בסך הכל עושה ניצול ראוי של החקיקה הפרוצה. אין לנו מה להלין על גנס יותר משאנו יכולים להלין על אדם החומק מתשלום מס ופוגע בכולנו. כבר הבעתי את דעתי בעבר (ואף זכיתי בעצמי לקיטונות של ביקורת), שחלק גדול מהתופעה לה אנו קוראים דואר זבל (ורואים בו תופעה שלילית), יכול להיות תופעה חיובית, לו רק התחום היה מוסדר. דואר פרסומי ישיר יכול להיות פתרון שיווקי מצוין לגורמים עסקיים אשר אין ביכולתם להגיע לשוק הפרסום הכללי. הוא יכול להיות מצוין לצרכנים, אשר יקבלו תיווך נהדר למוצרים שהם צריכים.
בואו ונניח, רק לרגע, על פי תסריט קיצוני ומרושע במקצת (שאינני בטוח כלל שהוא נכון), כי כל הכתובת במאגר של גנס, הושגו בדרכים "לא כשרות" (או "לא כשרות" ביחס לאיך שרוב הציבור תופס אותן, כי הרי החוק, בעיקרון לא ממש חל על העניין הזה). הרי גם אז, לגנס לא היה כדאי לפעול, לולא היו לפחות מעט קונים לפרסום. מצד שני, כבר קרה לי, לא פעם ולא פעמים, שכאשר דואר הזבל שהגיע אליי היה ראוי ועניין אותי, לחצתי על הלינק והסתכלתי. אני לא מדבר על תרמיות או מכירת תרופות פלא, אלא על שירותים נדרשים אשר מעניינים אותי ולא יכולתי להיחשף אליהם בשום מדיה אחרת.
הבעיה, כמו בהרבה תחומים של האינטרנט, היא לא המשתמשים, אלא העדר הכללים הברורים (שלפעמים הוא טוב ומבורך ועושה את האינטרנט למה שהוא). במקרה של דואר זבל, העדר הכללים, מאפשר לנצל לרעה את המדיה הזאת. הניצול לרעה מרחיק מפרסמים ראויים ומונע מכל אחד מאיתנו, את האפשרות, שמוצרים ושירותים שהוא מחפש, יגיעו ישירות אליו מצד אחד ומונע ממפרסמים שידם אינם משיגה פרסום קונבנציונאלי לפרסם ולאתר לקוחות פוטנציאלים.
לכן, גם אני מברך את הצעד של גנס, בהנחה שהוא נעשה בגבולות ראויים. יותר מכל הוא מגלם סדק בבעיה הכלכלית העיקרית שמעמיד דואר הזבל. העברת עלות הפרסום אל הציבור. ברגע שתמורת הפרסום, המפרסם מקבל כסף, נשברת הנוסחה הכלכלית שמאפשרת את קיומו של דואר הזבל. אף על פי כן, כדי שגם תחום זה לא ינוצל על ידו (או על ידי גורמים אחרים) לרעה (כפי שנראה שזה נעשה על ידי Google למשל, בדרך כזו או אחרת), ראוי שהמחוקק יידרש להסדרה של תחום השיווק הישיר באינטרנט באופן כוללני, כדי שהכלי הזה הנהדר הזה ינוצל לטובת כולנו, ולא לרעת כולנו.


קישור: Reader

דירוג:  

הוסיפו ל Facebook Share on Twitter

טוקבקים

שם מלא: *

אימייל:
(האימייל לא יפורסם בשום מקום באתר)
כותרת: *
תוכן:
5 + 8 =