רוחניות וטיפול בנפש

גולן דרשן
ההשקפה הרוחנית,בצורתה הישרה והמתוקנת, חופפת במבטה הגבוה, הכולל ,על החיים כולם.
משקיפה היא על המציאות כולה, מנקודת מבט הגבוהה ביותר שניתן.
עולם הפסיכולוגיה, הוא ענף במדע, אשר פותח על פי בינת אנוש, ע"י אנשי מדע מערביים, ובעלי השקפה מערבית, על כן אין הוא מושלם
יש למצוא את הדרך לאחד בין השניים, ולפתח פסיכולוגיה רוחנית, שרק היא תתיחס אל הנפש בצורה המדוייקת והאפקטיבית ביותר.

 

ההשקפה הרוחנית,בצורתה הישרה והמתוקנת, חופפת במבטה הגבוה, הכולל ,על החיים כולם. משקיפה היא על המציאות כולה, מנקודת מבט הגבוהה ביותר שניתן.

בימנו,הכמיהה אל הרוחניות, אל הצד המיסטי של החיים, אל "מה שמעבר" הולכת וגדלה. בד בבד עם כמיהה ודרישה זו, נפרצו מעיינות החכמה הרוחנית, וניתן למצוא גישות רבות ומגוונות לנושא זה, מעיין סופרמרקט רב אפשרויות , רב היצע אך מאידך רב בלבול, הטעיה, חצאי אמיתות וסילופים של ההשקפה הרוחנית המדוייקת ,השורשית, הישרה.

רבות מן השקפות אלו יונקות מתורות המזרח. חלקם הוא יבוא מערבי, תוצרת אמריקה, אשר הפריטה אף את הרוחניות, והפכה אותה מעין ג'אנק-פוד ספירטואלי מתקדם. "ניו- אייג'" הוא השם שניתן. כיום, חלק מהתרבות המערבית המתקדמת היא להיות "מודע לעצמך". זה "IN" להיות מאמין.... כלומר, הרוחניות נתפסת כמשהו תרבותי, לא מחייב, לא דתי או אמוני בהכרח. ובין מזרח למערב, יהודים טובים וכשרים, או כאלו המתיימרים להיות כשרים...לוקחים את תורת הקבלה היהודית ומלבישים עליה משמעויות ופירושים כיד הרוח הטובה עליהם. ברוח התרבות המערבית, בה כל אדם לעצמו, אף היחס לרוחניות היא פעמים רבות:"כל אחד והאמונה שלו" כי "אין אמת אחת!".

מאז ומתמיד, העניקה היהדות, באבחנותיה החדות, השקפה ברורה מאד, חד משמעית, לכל פרטי המציאות, ללא הצטעצעות , כחל וסרק, ומשחקי מילים. בהשקפתה הברורה והמדוייקת הניחה תשתית רעיונית מפורטת, ופירטה שלל פעולות ומעשים נורמטיביים ושאינם נורמטיביים, למימוש אותה אידאה גבוהה, מופשטת. אותה יהדות קובעת נחרצות שישנה רק רוחניות אחת כשרה, היונקת משורש אחד בלבד. תורת הקבלה, היא עומקה של ההשקפה היהודית הזו.

תורת הקבלה.

תורת הקבלה, העוסקת בעולם הסוד של עולם היהדות איננה "עניין דתי" בלבד בה עוסקים אנשי דת בדרגת הקדושה הגבוהה ביותר (על אף שבמהותה היא כן דתית,מאד דתית, אין היא "דתית" במובן המקובל אלא בהקשר רחב יותר, כפי שיוסבר בהמשך), אינה "עניין מסטי" בלבד ,בה עוסק כל החפץ בהכנסת המימד המיסטי, המופשט, ה"רוחני" לחייו, ואיננה "עניין מדעי" בלבד, בה עסקים אנשי מדע החוקרים את המציאות על צד החוקיות הטכנית , החכמה, שבה היא פועלת. הראשונים רואים בה את הפן המוסרי, הערכי. השניים מחפשים בה את הפן החווייתי, ההרגשי, והקבוצה השלישית מחפשת בה את החכמה שבה, את השכל, וההשכלה.

ואמנם, חכמת הקבלה, או בשמה האחר תורת הקבלה, היא שלושת אלו גם יחד. היא החכמה העליונה על פיה נברא העולם, ועל פיה הוא מונהג. חוכמה שהיא גם מדעית ,וגם מיסטית, אלא שכל תכליתה היא הצד הערכי, המוסרי שבה. אין מטרתה להשביע את השכל או הרגש אלא לאגד את שניהם למען התכלית השלישית הגבוהה מהם: האמונה. זוהי ההשקפה הגבוהה ביותר על המציאות, המביטה מנוקדת שורש רוחנית, גבוהה, אחת המתפצלת לענפים ענפים אינספור , בדומה לעץ הפוך, עד אשר מתבטאת בפרטי החיים הגשמיים ,הרבים מספור,הקטנים ביותר. ההשקפה הרוחנית הגבוה הזו, חופפת כמובן גם על נפש האדם. למעשה, רק מתוך גישה רוחנית שכזו ניתן להבין כראוי לא רק את חוקיות הנפש כי אם גם את תכליתה הערכי- שרק במילוי תפקידה הנכון, לו היא יועדה, תגיע למילואה, לשמחתה, לאושרה.

עולם הפסיכולוגיה.

עולם הפסיכולוגיה, הוא ענף במדע, אשר פותח על פי בינת אנוש, ע"י אנשי מדע מערביים, ובעלי השקפה מערבית. השכל והחקירה השכלית, הוא מאבני היסוד של המדע. אין מקום לאמונה או רגש כאשר עוסקים במדע. על כן, מדע הפסיכולוגיה כוחו יפה כל זמן שהוא עוסק בחקר הנפש, בהבנת המנגנונים המפעילים אותו. אך אין הוא בשום אופן מתערב במימד הערכי, התוכני, המוסרי, האמוני. הפסיכולוגיה, אין מטרתה לרומם את האדם מעבר למה שהוא, אלא לכל היותר לחבר אותו למי שהוא , להביאו לאיזון הנפשי שבו יוכל לדלות את כוחותיו לקבוע את יעדיו בעצמו. אין היא מתווה דרך. אין היא עוסקת בתכלית, במטרה, וככזאת היא משולה לאדם היודע לטפל ברכבו, ולדאוג לתקינותו בפרטי פרטים, אך לא ברור לו לשם מה כלל הוא זקוק לאותו רכב, ולאן ברצונו לנסוע. קביעת היעד, התכלית, היא הקובעת את כל ההתייחסות לטיפול הראוי בנפש, למפרע.

המדע אינו מכיר את חלק הנפש המשתלשל ממקורו, משורשו הרוחני, ובאין הבנת השורש אין לו השגה בדבר התכלית. רק כשמבינים מאיפה הנפש יצאה, מהיכן היא חוצבה, מבינים להיכן היא שייכת, והיכן תמצא את תיקונה ושלוותה. אין הפסיכולוגיה מכירה במשפט "דע מאין באת ולאן אתה הולך". האדם לדידה, תחום בגבולות גופו הנראה לעין, כאן ועכשיו, ואין ממעל לו. ישנו רק הוא, וכוחות נפשו הטמונים בו. אין היא מכירה במקור אנרגיה אינסופי הזורם לנפשו תדיר מחוצה לו, ממעל לו, מקור שהוא הוא זה המחיה אותו ובו קיומו תלוי כל רגע. אולם גם בתחום מחקרה היא לוקה בחסר. אמנם, הגיעה היא להבנות רבות ומדוייקות בדבר נפש האדם וחוקיותו, אולם במישורים רבים הבנתה חלקית, לקויה, לא מדוייקת. ואין פלא בדבר. דומה היא לאדם האוסף פירור אחר פירור,חלק פאזל אחד אחר מישנהו, מלקטת היא רסיסי הבנות ומידע בנסיון לקבלת התמונה הכוללת, השלמה ביותר שביכולתה להשיג אודות הבנת המציאות, ובכלל זה נפש האדם. נתונה היא לטעויותיו של שכל אנושי מוגבל. מה שאין כן ההשקפה הרוחנית החופפת ממרום מושבה הגבוהה על כל פרטי המציאות ללא יוצא מן הכלל,נותנת דעתה על הכל מכל כל באופן מדוייק, ומפורט, ובטוח מאד בעצמו. מדברת היא לא רק על המימדים הגלויים לנו, המוכרים, אלא מגלה לנו מימדים עדינים, ודקים יותר של המציאות הכללית, והנפשית שלנו, חושפת מימדים עמוקים המפעילים את הנפש ממקום שעולם המדע לא מודע לקיומו כלל . כיום, גם המדע מודה שישנם רבדים חבויים מופשטים למציאות. "תת- ההכרה" המפעיל את האדם באופן כה חזק, אילו היה מדובר אודותיו לפני שחדר לשיח התרבותי, היום יומי, נחשב היה ל"פילוסופיה" ו"תאוריה" לא מבוססות וחסרות אחיזה במציאות. ההשקפה הרוחנית מגלה לנו את מה שהמדע טרם גילה, וזאת מפי לא פחות מאשר זה אשר יצר את המציאות בעצמו. הדרכה מדוייקת ושלמה מזו אין בנמצא.

העולם הדתי.

בעוד שהפסיכולוגיה עוסקת בקומת האדם, הדת , והעולם הדתי,עוסקים במה שמעל האדם, בצידו הרוחני, האלוקי של האדם, במה שמבדיל אותו והופך אותו מ"אדם" ל"אדם קדוש,אלוקי". על כן, למרות שהשקפתה הינה השקפה כוללת, המתייחסת לאדם באופן שלם, ובכלל זה הן לגופו ,והן לנפשו, והחווה דעתה באופן מפורט על כל הבטי חייו של האדם באופן שלם,ומקיף, נאמנותה הראשונה היא להקשר הדתי,המוסרי, ההבט ששם דגש על הקומה האלוקית של האדם, ולאו דווקא לקומות הבסיסיות יותר, של עצם היותו אדם. הגם שהדת רואה כדבר הכרחי ועניין חיובי מאד שהאדם ידאג לבריאותו הגופנית, והנפשית, אין היא רואה בזאת מטרה כשלעצמה אלא אך ורק אמצעי, כלי הכרחי לחיים קדושים, רוחניים.

לפיכך, לא השקיע העולם הדתי במישורים אלו יתר על המידה, או לעיתים כלל לא, לא פיתח מערכות, מסגרות מתאימות, לא כתב ספרים ובנה מוסדות שעניינם פיתוח צדדים אלו. אולם, ישנה בעיה: בכל הנוגע לבריאות הגוף הפיזי, ולמימד הגשמי של החיים יכול העולם הדתי להשאיר את רשות הדיבור , ההתעסקות, והפיתוח לאנשי המדע הכללי, החילוני,כיוון שמדובר בצד החומרי של החיים. אולם כשמדובר בנפש האדם,האמירה הדתית, הרוחנית,היא הכרחית. היא קריטית. הנפש היא כבר המימד הפנימי יותר , הרוחני יותר של האדם. הנפש למעשה מהווה היא את קו התפר שבין העולם הגשמי לעולם הרוחני. בין גוף ונשמה. היא בחלקה רוחנית ובחלקה גשמית. על כן לא נכון להתייחס לנפש האדם בראיה פסיכולוגית בלבד, ללא הבנת מהותה בהקשר הרחב , הרוחני. לא רק מבחינת יעודה, תפקידה הרוחני, שהוא לבדו יעניק לה את מנוחתה, שלמותה, אושרה, אלא אף בהבנת מורכבותה ,המבנה שלה, חלקיה השונים, ואופן פעולתה- שכן החוקיות על פיה היא פועלת מחד ותכליתה מאידך, שזורים זה בזה, יונקים זה מזה.

ומאידך לא נכון להתייחס לנפש בהבט הדתי,המכוון לתכלית האלוקית בלבד. ראויה היא הנפש להתייחסות ספציפית, תחת השקפה רוחנית אמנם, אולם התייחסות מפורטת יותר, רחבה יותר, מעמיקה יותר, כפי שמציע עולם הפסיכולוגיה המפותח כל כך. בניגוד לעולם הדתי, השכילה הפסיכולוגיה לפתח כלים ומסגרות מפורטות, הגם שאינם מושלמות, מתייחסות הן לנפש האדם באופן פרטי,מה שאין כן בהשקפה הרוחנית הנותנת הדרכה כללית, לעיתים כללית מיד, מגמה שאליה לשאוף ,שבאין התייחסות פרטית לנפשו של כל אדם ואדם חסרה היא. העולם הדתי לא למד עדיין לפתח כלים מדוייקים ראויים לו זקוק האדם, לא רק בתחום הפסיכולוגי, אבל בעיקר, שכן תחום זה, התחום המופשט, נוגע כל כך בתחום עיסוקה, שאת הכלים הגשמיים ופיתוחם יכול הוא להשאיר לאנשי המדע, אך בתחום זה חייב הוא לומר את אמירתו עפ"י השקפתו הערכית. הגם,שהתורה על פיה הוא חי ומנהל את כל אורחות חייו, היא תורה אלוקית מושלמת, חופפת כל,תורה שעליה נאמר, שהסתכל בה האלוקים ועל פיה ברא את העולם, חכמתה הרבה מופיעה בה על פי רוב, באופן מוצפן, לא גלוי, ודורשת היא את השתדלותו האקטיבית התמידית של האדם ,להפיק מחכמה גולמית זו את אשר לו הוא זקוק. העולם הדתי, עדיין לא למד להפיק מן התורה הגבוהה את מלא ההשלכות הרלוונטיות ל"כאן ועכשיו" בהשקפה הלוקחת בחשבון את התרבות של ימנו, את המציאות ההווית שלנו, על כל הקשריה ה"ארציים" ה"אנושיים" ה"לא רוחניים".

הפסיכולוגיה מזה, מכוונת ל"חיים טובים" והדת מזה מכוונת ל"חיים ערכיים" זו שמה את האדם במרכז, וזו את האלוקים במרכז. אפשר ,שההגדרה המדוייקת יותר, זו המאחדת בין שניהם היא "חיים בריאים", בריאים הן במישור האנושי הרגיל, והן במישור היותר עמוק, התכליתי, הרוחני. חיים שמצד אחד האדם ואושרו במרכז, מאידך, מבינה היא שהאושר האמיתי ,והבריאות האמיתית היא מעבר לטבע האנושי, הגופני והנפשי אלא קשורה בטבע הרוחני של האדם, שהוא עמוק מן הנפשי והגשמי, והוא הוא המעניק חיות ומשמעות לכולם גם יחד, מאותו חלק פנימי, אלוקי, נישמתי שבאדם, חלק שאמנם שם את האדם במרכז, אך מאידך שם דווקא את ה"חלק אלוקה ממעל" הנטוע בו במרכז,החלק הרוחני, הנישמתי, ולא את הצד המגושם שבו.

העולם הדתי מזה, ועולם הפסיכולוגיה מזה, לא למדו עדיין את השילוב הנכון והמדוייק בין שניהם. לא מצאו עדיין את הדרך להדרכה פסיכולוגית מקיפה, מדוייקת, אפקטיבית, העוסקת בנפש האדם המורכבת כל כך על שלל חוקיה ומנגנוניה העדינים, באופן מאד אישי, אינדיבידואלי, פרטני, כפי שעושה הפסיכולוגיה כיום, אך מתוך המבט הרוחני הגבוה והמדוייק של המציאות.

השילוב הזה , לכשיקרה כראוי, יהווה נדבך נוסף בהתקרבות עולם התורה אל המציאות העכשיות של חיינו הפרטיים והכלליים ומנגד ,התקרבותו של עולם המדע אל הבנת המציאות באופן היותר אמיתי ומדוייק.

 


קישור: Reader

גולן דרשן, בחור רגיש שמחפש אמת,אומן והוגה דיעות אמוני. GODAR8@walla.co.il
מאמר חינם באדיבות: www.Reader.Co.il
דירוג:  

הוסיפו ל Facebook Share on Twitter

טוקבקים

שם מלא: *

אימייל:
(האימייל לא יפורסם בשום מקום באתר)
כותרת: *
תוכן:
8 + 7 =