פטור ממס בולים בגין הקצאת מניות חברה ישראלית שמניותיה נסחרות בבורסה מחוץ לישראל

ע"ש (ת"א) 1019/05 שופינג קומ בע"מ נ' מנהל המכס והבלו

גילת קרן, רו"ח - מחלקת המסים פאהן קנה ושות'

במסגרת ערעור זה נדונה שאלת החבות בתשלום במס בולים בגין הקצאת מניות בחברה ישראלית, אשר מניותיה נסחרות בבורסה בניו יורק.
חברת שופינג קומ בע"מ (להלן – "המערערת" או "החברה") הינה חברה ציבורית שהתאגדה בישראל. ביום 26.10.2004 הונפקה המערערת בנאסד"ק בניו יורק, ומניותיה נסחרות בבורסה זו בלבד. ביום 29.10.2004 בוצעה הקצאת מניות בפועל בהתאם להנפקה (להלן – "הקצאת המניות"). המערערת הגישה לרשם החברות דו"ח על הקצאת המניות, אך הרשם סירב לקבל את הדו"ח ולרשום את ההקצאה, מחמת היעדר ביול לפי חוק מס בולים על מסמכים, תשכ"א-1961 (להלן – "חוק מס בולים"). המערערת פנתה למנהל המכס והבלו (להלן – "המשיב") בבקשה כי המשיב יאשר שדו"ח הקצאת המניות אינו חייב במס בולים. המשיב הוציא שומה במסגרתה נקבעה החבות במס בולים שעל החברה לשלם בגין הקצאת המניות בסך של כ-4.5 מליון ש"ח.
לטענת המערערת אין במקרה זה חבות במס בולים מהטעמים שיופרטו להלן.
על פי הוראות סעיף 2 לחוק מס בולים, דו"ח על הקצאת מניות כאמור בסעיף 93 לפקודת החברות, יהא חייב במס בולים. עם תיקונה של פקודת החברות, הוחלף סעיף 93 בסעיף 130. סעיף 130 לפקודת החברות הוחלף על ידי סעיף 292 לחוק החברות, תשנ"ט 1999 (להלן – "חוק החברות"). סעיף זה קובע כי "חברה פרטית חייבת, בתוך ארבעה עשר ימים שלאחר כל הקצאה של מניות, להמציא לרשם מסמכים אלה:
(1) דין וחשבון בטופס שקבע השר, שבו יפורטו פרטי ההקצאה;..."
מאחר וסעיף 292 לחוק החברות מחייב רק חברה פרטית להגיש לרשם החברות דו"ח הקצאה, הרי שאין מקום להטיל את חיוב המס על חברה ציבורית אשר ניירות הערך שלה רשומים למסחר בחו"ל.
כן טענה המערערת כי עמדת המשיב על פיה ניתן לבסס דרישה לתשלום מס בולים על הוראות סעיף 365(א) לחוק החברות, הקובע כי חברה ציבורית שמניותיה הוצעו לציבור מחוץ לישראל, או שמניותיה רשומות למסחר מחוץ לישראל תגיש דיווחים לרשם החברות כאילו הייתה פרטית, שגויה שכן הסעיף מטיל חובת דיווח בלבד ואין הוא מקור נורמטיבי ליצירת חבות במס, שכן אין הוא במהותו חוק מס.
עוד טענה המערערת כי אילו חפץ המחוקק לקבוע חבות במס בגין דו"ח על הקצאת מניות של חברה ציבורית שמניותיה נסחרות מחוץ לישראל בלבד, היה עליו לעשות כן באופן מפורש במסגרת חוק מס בולים.
כמו כן טענה המערערת, כי עמדתו של המשיב יוצרת אפליה בין חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בישראל (עליה לא מוטלת חובת ביול דו"ח הקצאת מניות), לבין חברה ציבורית שמניותיה אינן נסחרות בישראל, מקום שחוק מס בולים לא ראה לנכון ליצור אפליה כאמור.
עוד טענה המערערת כי לפי נוסחו של סעיף 25 לחוק הפרשנות, יש להיזקק גם להוראות שבאו במקום החיקוק במקום אחר, ומאחר שחברות ציבוריות הנסחרות בארץ מחויבות בהגשת דו"ח בגין הקצאת מניות לרשות לניירות ערך, הרי שכביכול היה מקום לחייבן בביולו של דו"ח זה, ואולם בפועל הדבר לא נעשה.
לטענת המשיב, כיום חברה פרטית חייבת בדיווח על הקצאת מניות לפי סעיף 292 לחוק החברות, וחברה ציבורית שמניותיה נסחרות בישראל אינה חייבת בהגשת דו"ח הקצאת מניות לרשם החברות. אולם עפ"י הוראות סעיף 365(א) לחוק החברות, חברה ציבורית שמניותיה רשומות למסחר בבורסה מחוץ לישראל בלבד, חייבת בדו"ח הקצאת מניות לרשם החברות כאילו היתה חברה פרטית.
המשיב סבור כי חוק מס בולים קובע את חובת ביולו של כל מסמך הקרוי "דוח הקצאת מניות", ככל שישנה חובה עפ"י דיני החברות להגיש מסמך כאמור. חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה בישראל אינה מחויבת בדו"ח הקצאת מניות ועל כן בהעדר מסמך לא נוצרת חבות במס בולים. חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בחו"ל מחויבת בדו"ח הקצאת מניות כמו חברה פרטית ולכן חברה כזו חייבת במס בולים בגין המסמך. העיקרון המנחה לעניין מס בולים הוא כי המס מוטל על מסמכים ולא על עסקאות.
בית המשפט קיבל את עמדת המערער כי הוראות חוק מס בולים מפנים להוראות סעיף 93 לפקודת החברות המנדטורית, שהוחלף בסעיף 130 לפקודת החברות שהוחלפה ע"י הוראת סעיף 292 לחוק החברות ולא ע"י הוראת סעיף 365(א) לחוק החברות. "מדובר בקביעה פשוטה וחד משמעית כי הוראת סעיף 93, אשר על פיה קיים חיוב במס בולים עפ"י תוספת א' לחוק מס בולים,נמצאת היום בסעיף 292 לחוק החברות."
בית המשפט קבע: "תפקידו של בית המשפט בפרשנותו של חוק המטיל מס, אינה לאתר סעיפים נוספים מהם ניתן אולי לגזור חיוב במס. במיוחד לא כך הדבר כאשר קיימת בחוק המטיל את המס הפניה ספציפית לסעיף המחייב כיום הגשת דו"ח הקצאת מניות על ידי חברה פרטית בלבד. אותו סעיף נוסף על פיו מבקש המשיב להטיל מס על הנישום – מתייחס לחיובה של חברה ציבורית הרשומה למסחר בבורסה מחוץ לישראל בלבד לדווח לרשם החברות "כאילו" היתה חברה פרטית." במקרה זה החליט בית המשפט להיוותר עם הפרשנות הלשונית הדווקנית.
אשר לטענת המערערת על פיה אין הגיון או הצדקה להטיל את המס על הקצאת מניות של חברות אשר ניירות הערך שלהן נסחרות בחו"ל, בעוד שאין חיוב במס בולים על הקצאת מניות של חברות אשר ניירות הערך שלהן נסחרות בבורסה בישראל ולטענת המשיב כי בכדי שיחול חיוב במס בולים די בכך שחברה ציבורית חייבת בהגשת דו"ח הקצאת מניות לרשם החברות מהטעם שהמס חל על מסמכים ולא על עסקאות, בוחן בית המשפט את ההלכות שנקבעו בשני פסקי דין, ע"א 99/76 ויינברג נ' מדינת ישראל וע"א 4255/98 שופרסל בע"מ נ' מדינת ישראל. בית המשפט קובע כי משני פסקי הדין הנ"ל, עולה כי הקביעה שהמס נסמך על מסמך ולא על העסקה איננה קביעה אבסולוטית, ולמעשה יש משמעות למהותו של המסמך.
לגבי חברה ציבורית שניירות הערך שלה רשומים למסחר בישראל, הרי שחובות הדיווח שלה הועברו לרשות לניירות ערך ולבורסה שבה רשומים ניירות הערך שלה. לגבי חברה ציבורית שניירות הערך שלה רשומים למסחר בבורסה בחו"ל, חובות הדיווח שלה הוסדרו במסגרת סעיף 365(א) לחוק החברות, כאשר הפורמט הוא דו"ח הקצאת מניות "כמו" של חברה פרטית.
לסיכום קובע בית המשפט כי מאחר ודו"ח הקצאת מניות שהגישה המערערת לרשם החברות, אינו שונה במהותו מהדיווח המיידי על שינוי במרשם בעלי המניות, המוגש על ידי חברה ציבורית שמניותיה רשומות למסחר בבורסה בישראל, הרי שעמדת המשיב על פיה יש להטיל מס בולים על דו"ח הקצאת מניות כאמור בסעיף 365(א) בעוד שלא מוטל מס על דיווח הנעשה על פי תקנות ניירות ערך, מביאה להעדר שוויון ואין היא עומדת בקנה אחד עם מהות ההסדר המתייחס לחובות הדיווח של החברות בלבד.
הערעור התקבל.
לאור פסיקתו התקדימית של בית המשפט, על חברות שמניותיהן נסחרות בבורסות בחו"ל ושילמו מס בולים כמפורט לעיל לבחון בקשה לקבלת החזרים, בכפוף להוראות החוק.