בסוף ניצחתי

הקרב על התודעה
בסוף ניצחתי
חוויה קיצונית עם חומרים מעוותי מציאות. לפעמים כך זה מרגיש...

בשעה קשה נופלת ההחלטה לשקול היטב כל מילה, לרוב אני מוצא את ה "space sensation" נרתמת למאבק ואנו רוכבים יחד אל עבר שקיעת המוזה בסוף הסיפור, אבל היום היא הייתה נגדי.

היום היא לא סתם הייתה נגדי, היום אירע קרב עקוב מדם בשדה, שדה התודעה.
היום הגופות נערמו בלי די, כל שניה שעברה לקחה איתה את ניצוצו של איש הרגע שנקטף.
בתוך תככי החלל העצום הזה שלא מפסיק להתפשט, כל היצורים המודעים הרימו את ראשם בקול אחד, לא כי כך רצו. כך היה צריך, נחוץ, הם באו.

אני לא יודע מתי זה בדיוק התהפך, מכל העומדים שהגיעו לעמוד לצידי, נותרתי אני, לבדי. וכך עמדתי, ריח הריקבון הזדחל לו באיטיות כמו חילזון במעלה נחיריי. חרבי הענקית מכפילה את משקלה בכל רגע שעובר ועבר נצח !
עגלי זיעה נוטפים ממצחי על לחיי וליבי פועם. פועם כפי שלא פעם עוד, ספק עם יוכל לפעום כך שוב בלי לדום לנצח.
ואז ראיתי אותם, אני לא יודע מאיפה הגיעה הארמיה הגרנדיוזית הזו, הכל כבר היה אבוד. מילים לא יתארו את המחזה המבעית. בעומדי שם לבדי הכמויות עוררו בי חלחלה מעורבת במין פחד עתיק ונבואי שמדבר אלי: "ידעת, ידעת שתפסיד."

הקרב על התודעה החל בשנית, רק שאין קרב, עכשיו אני לבדי. הכוחות המשתוללים שטפו אותי, המחשבות שרצו בתוך מוחו של המארק (זה שמי) האחרון בשדה הקרב כבר איבדו כל עוז, אז ברחתי.
בשניה האחרונה לפני שהכל נקטע, ברחתי.

זה התחיל ברחש קל, מין מנגינה קלילה ואופטימית של הרוח על צמרות העצים, ריח הריקבון התחלף ברעננות הגשם שהמטרתי על שדה הקרב, אני מרגיש את זה, הוא מגיע...
נחיל עצום של דבורי תת המודע המנוצח נראה באופק, כמו מכת ארבה התפשט הנחיל בשדה הקרב ושוב נותרתי לבדי. תודעתי חזרה לשדה אך לא באותם הרגשות.
מאבק האימים האחרון תם, נשלם ועודני כאן, עודני עומד, עודני אני.
החרב כבר קלילה, רוחות הסתיו השתלטו וקר קצת, ניצחתי.




אני+תמונה מגוגל
דירוג:  

הוסיפו ל Facebook Share on Twitter

הוספת תגובה / יצירת קשר עם מרק לדנובסקי

שם מלא: *

אימייל: *
(האימייל לא יפורסם בשום מקום באתר)
כותרת: *
תוכן:
8 + 13 =