את דתייה?!

היא באמת דתייה? היא נראית אישה משכילה ומודרנית לגמרי. זה נכון שהיא חובשת פיאה ולא מתרועעת עם בנים סתם כך בלי כל סיבה? היא נראית ממש אחת כמונו.
לא פעם יצא לי לשמוע משפטים כאלו ואחרים מנשים, זו להם הפעם הראשונה שנפגשו איתי. אלו אמרו לי זאת בפנים עם סימן שאלה גדול, ואחרות המתינו שאתרחק מעט ולחשו בינם לבין עצמם.
מסיבות שונות, אולי מכוונות ואולי לא, נראה לא הגיוני חיבור בין קיום תורה ומצוות ואורח חיים דתי לבין חשיבה פתוחה וליברלית. לא מכבר ישבתי במספרה והמתנתי עד לחפיפת הפיאה, כשתוך כדי אני משוחחת עם הצוות המקומי. מגוריי בעיר כבר למעלה מארבע שנים הכניסו לתודעתי עמוק בפנים שאני שונה מהרבה נשים שסובבות אותי – מרובם? או אולי אפילו מכולם? הגעתי מרקע אחר, מדת מיוחדת ושמרנית. קיבלתי חינוך שונה והסתכלותי על העולם אינה תואמת את הטיפוס המקומי. בכל פעם מחדש, כשאני נתקלת בסימני שאלה על הפנים ובעיניים תמהות, אני מבינה שגם כאן אצטרך קצת לספר ולחשוף את אותם חיים מיוחדים בהם התברכתי, ובהם התברכו כל היהודים, לו רק רצו.
שאלות רבות נשאלות. חלקן נותרות בבחינת שאלה דוממת, וחלקן באות על פתרונן. המעניין הוא הגילוי המחודש בכל פעם ביופי החיים היהודיים ובתבונה הרבה שטמונה בהם, למרות, ואולי בגלל, הוותק העשיר שיש להם.
כדאי לעשות סדר ולהבהיר כמה עניינים חשובים. כשאנחנו פונים לדבר על אורח חיים דתי אנחנו מתכוונים למוסכמות עתיקות בנות אלפי שנים שעברו במסורת מדור לדור. לא את ולא אני המצאנו את הגלגל, כדאי שנעיין בספרים ונבין על מה ועל איזו תקופה אנחנו מדברים. תמרור הדרך העיקרי ביותר בחיי המעשה הוא ספר השולחן ערוך שחיבר רבי יוסף קארו לפני למעלה מ-400 שנה. בספר זה כתובות כל ההלכות המשפיעות על עולם המעשה, והן עבורנו ספר חוקים מפורט וברור. אם נהיה מדויקות יותר, ההפלגה אחורנית היא ארוכה יותר ומגיעה עד ליותר מאלפיים שנה, שכן רבי יוסף קארו לא המציא את כל החוקים בעצמו. הוא נשען על פסקים של גדולי ישראל מתקופות קודמות עד לתקופת מתן תורה. אם כך, יוצא שאני ומשפחתי חיים וניזונים מאותם חוקים אנושיים שהיו נהוגים בעולם אלפי שנים אחורנית. הנחה זו מקבלת פרופורציות גדולות יותר, כשאנחנו חושבים על הפרטים המעשיים הרבים בחוקה זו: אכילה מבוקרת, שתייה מבוקרת, כן ולא בשבת, כן ולא ביחסי אישות, כן ולא בעסקים פיננסיים, במשפט, בחברה, במחשבה, באמונה ובדיבור.
וכאן החברה שלי מרימה גבה: כיצד אישה כמוני במאה העשרים יכולה כך לחיות, איך ייתכן שמה שהיה נכון לפני אלפי שנים נכון גם היום? האם הניסיון והוותק האנושי והתקדמות הטכנולוגיה אין בכוחם לשנות את אותם דינים עתיקים? יש גם שטוענים שלא מן הראוי לייחס לדת חשובה כמו היהדות פרטים, שהם כביכול, אינם משמעותיים כמו אכילת בשר בחלב, לבוש זה או אחר, שירה כזאת או אחרת. דת היא אמונה, היא קווי מחשבה מסוימים, היא ערכים מוסריים, היא תחושה בלב. אך מדוע לגדור אותה בעשייה כל כך קונקרטית, בפרט שהיא נראית כבר לא עכשווית.
יש שתולים את אי אחיזתם ביהדות בכך שהיא אינה אינטלקטואלית, היא מתאימה יותר למי שפועל על פי דחפים רגשיים. לכל חתך האוכלוסייה שמחזיקה מעצמה אינטלקטואלית אין לדת דריכת רגל. אך אני שואלת – מה יאמרו אלה, כשייפגשו עם מדענים דתיים, עם רבנים חריפים ובעלי שכל, עם אלפי יהודים אינטלקטואליים מכל שטחי החכמה והמדע, שמשתדלים מאוד להתאים עצמם בדיוק למה שכתוב בשולחן ערוך ובגמרא?
ואם נדבר במושגים משפטיים תעלה שאלת חוקת התורה על שולחן הניתוחים – כיצד תיתכן חוקה המורכבת מכל כך הרבה מצוות ופרטים קטנים, והיא עדיין רלוונטית למעלה מ-3000 שנה? במדינות העולם הנאורות נהוג שמפעם לפעם עולים חוקים חדשים לסדר היום, משנים סעיפים בחוקים קיימים, שכן העולם צועד קדימה, רץ ואינו מחכה לאף אחד. ואנחנו היהודים, שחיים במאה העשרים אינם נכנעים לשינויים, איננו מחליפים צורה, ופוסלים את מי שמעלה זאת על דל שפתיו, מניין הכוח לכך?
ואני, למרות שלא הורגלתי מעולם לנתח את קיום המצוות שנטוע בי, עורכת בעצי אותו ניתוח מסובך והולכת בעקבות אותם מליונים שמאמינים ומבינים שהתורה הייתה והינה אקטואלית אז והיום. צועדת ובודקת מה דוחף אנשים מודרניים לקיים את אותן חובות.
כשאני חושבת עליי, עלייך ועל כל העם היהודי המפוזר בעולם כולו, אין לי הגדרה אחרת לקיומנו אלא היותה ניסית ועל טבעית. מדובר בעם שנוצר לפני 3300 שנה במתן תורה, לאחר שהתגלה לפנינו בורא עולם, ואנחנו, מיליוני יהודים, שמענו את עשרת הדברות, שהיום הן היסוד לכל החברה המודרנית. אחר כך נוצרנו כעם ללא מולדת וללא אדמה. עם שכבש את ארץ ישראל והתחיל לחיות את חייו המיוחדים ועמד איתן באמונתו בקל אחד, שהוא רוחני ואין לו אחיזה בעולם, למרות שסביבתנו שרצה פסלים כאלה ואחרים. אני שואלת אתכן, ואינכן חייבות לענות לי בקול: מה המשותף לכל היהודים בארץ ישראל, ברוסיה, ארצות הברית, פולין, צרפת, אנגלית וגרמניה? מקווה שהגענו לאותה תשובה, שהיא אחת ויחידה: כולנו יהודים על פי ההלכה (נולדנו לאם יהודייה או אולי עברנו גיור כהלכה). חלקם הגדול מבינינו גם שומר על המסורת, ואולי לצערנו חלק קטן נטש חלק ממנה במאה השנים האחרונות. עובדה זו מדהימה והיא מעל לכל שכל והיגיון. המסורת היהודית היא זו ששמרה עלינו כעם ולא נתנה לנו להיעלם כפי שנעלמו אומות אחרות. היסטוריונים מגדירים זאת כתופעה שאין לה תקדים – כל האומות מאותה תקופה נמחקו, נטמעו ולא נשאר להם יורש וממשיך. ואנחנו, עם שנוצר ללא אדמה וללא רכוש, נותרנו קיימים. יותר מכך, קיומנו אינו רק פאסיבי, קיום שכתוב בספרים או בסטטיסטיקות דוממות. קיומנו הוא איתן, הוא משפיע על העולם, הוא מתחזק ותופס עמדה, ולא נותן לאף גורם לנסות ולהטמיעו.
מילת המפתח היא קידומת שונה. כאן מדברים על יצירות אלוקיות, שהן מעבר לשכלו והבנתו של בר אנוש, הן מעבר לגדרים של זמן ומקום, והם עומדים במבחן הזמן, גם לאחר חמשת אלפים שנה. וכשם שהשמש היא אותה שמש ומאירה באותו אופן שהאירה בימי בראשית, והאדמה מצמיחה עצים, כשם שהצמיחה אז, כך גם התורה ניתנה אז ונצחית היום, וזהו כוחה! כאן מדובר בחוקה אלוקית, בכללים אלוקיים, שיש בכוחם להיות רלונטיים כל עשור וכל מאה. ואולי נכון יותר לא להעמידם לצד סולם הזמן, וכל השוואה והתייחסות בינם לבין שינויי הזמן הם פסולים?
זהו כוחנו וייחודנו. תארו לעצמכם שהיינו נכנעים ללחץ הרומאים בזמן בית המקדש השני וללחץ דעת הקהל העולמים והיינו מוותרים על יום השבת. מה היה קורה? היינו חיים בתוך זרם ארוך של ימים ללא תחנות ביניים. היום, אגב, לא נמצא אף חברה אנושית שאינה כוללת את סעיף יום המנוחה בשבוע. ואילו התאמנו את התורה לגישות המאה ה-19 עם גילויי הפיזיקה והפילוסופיה, הייתה היא כמעט נעלמת מהאופק. ואילו שמענו לחכמי הרפואה עד לפני זמן קצר, היינו רואים בברית מילה מעשה מיותר ומכאיב (היום כבר ידוע שהוא מונע את מחלת הסרטן באותו מקום). אז למה היום אנחנו מחזיקים מעצמנו חכמים יותר ומנסים להתאים את חוקי התורה לאופנת האנוש המתחלפת? ומי ערב לנו, שהמאה העשרים מחוסנת משגיאות ומאי הבנות יותר מהמאות הקודמות? היום אכילת בשר בחלב אינה מובנת, ובעוד עשרים שנה יגלו שהיא בריאה מאוד למערכת העיכול. היום טבילה במקווה נראית לחלקנו לא הגיינית, ובעוד שלושים שנה יגלו יועצי זוגיות, שטהרת המשפחה תורמת לזוגיות פורחת...
מעניין מה יהיה בעוד מאה שנה, מה יאמרו נכדיי וניניי על השגינו הנוכחיים? הם יחייכו, ילגלגו, יתמהו על הבורות שאפפה אותנו, או אולי כדאי לקוות שיקבלו זאת בהבנה וסלחנות, כשם שאנחנו מתייחסים למסקנות והבנות המאה הקודמת.
למתבונן מן הצד עם מוח בקדקדו לא קשה להגיע למסקנה, שאמין יותר להיצמד לחוקה שהיא אלוקית, ושהוכיחה את עצמה כבר אלפי שנים.
והיום יותר מתמיד. חג השבועות מתקרב, וקורא לכולנו לקבל החלטה. להצטרף!
ושיהיה בהצלחה