כשפתאום הכל נגמר...

כשפתאום הכל נגמר, ברגע אחד ,בלי שום אזהרה. זהו .הפרטנר שלי,החבר שלי,האהוב שלי, החצי השני שלי הודיע לי שזה נגמר והוא איננו מעוניין יותר לחיות לצדי.מרגע אחד שהיה לי הכל,מ"בוקר טוב" חם כל בבוקר ועד "לילה טוב" בכל לילה עם חיבוק ונשיקה,חבר אמת,מישהו שדואג לי ומפנק אותי,מישהו שלא משנה מתי ואיפה- אני אוכל להתכרבל בזרועות ולקבל מייד את החיבוק החם והאוהב שאני רוצה וכל כך צריכה,המישהו החזק שלצדי שרק קיומו ומהותו גורמת לי להרגיש בטחון כל כך גדול,תכניות וציפיות, נותר לי רק חור עצום בלב.בשניה אחת ,ברגע אחד הכל משתנה.המח לא מבין,לא מעכל.הרגשה של כאב בלתי נשלט אוחז בי וריקנות,דבר לא משנה עכשיו...כי הוא לא פה איתי.התבדיתי.האהבה שלנו ששנינו ראינו כאהבת אמת,נמוגה מצדו .תפסתי את עצמי וניסיתי לחשוב: "איך אני עושה את זה עכשיו?" ..לא היה נראה לי הגיוני שאני יכולה לחיות בלי מה שהיה לי עד עכשיו.איך מתמודדים? מאיפה מתחילים? איך פתאום לבד.
לאחר שגרנו יחדיו בתל אביב והחלטנו יחד לעבור לארצות הברית (ארץ מולדתו) ,"למעננו", "למען עתידנו" אמר,נקטעה כל שגרת חיי ברגע.האהבה שלי,הלמודים,החברים,הכל. ארזתי תיקים בארץ זרה וחזרתי לישראל.
תמיד היה נראה לי בעולם הזה שהכל מגיע עם ספר הדרכה. כל הזמן מלמדים אותי , מנחים אותי,מייעצים לי,נותנים לי כלים . איפה הכלים שאני צריכה עכשיו? איך אף אחד לא הזהיר אותי? איך אף אחד לא הכין אותי לכאב עצום שכזה?