השתעבדות למצלמה הפייסבוקית

השתעבדות למצלמה הפייסבוקית
בעולם של היום, כשהאינטרנט והריאליטי מכסים כל פינה שפויה בחיינו, לא מפתיע שלכל מקום שהולכים רואים אנשים מצטלמים למוות ולא באמת נהנים ממה שקורה סביבם.

Lior Levy has tagged a photo of you.
ספק אם הרבה משפטים אחרים בעולם המודרני יגרמו לבנאדם ממוצע לפתח רטט של התרגשות/חרדה לנוכח הציפיה לראות את התמונה המדוברת. יש גם יסוד סביר להניח כי התמונה איננה קשורה כלל וכלל לאדם שתוייג בה, ומכילה איזשהי ברכה לפסח/ל"ג בעומר/צום גדליה ובכך גוזרת על המתוייג המסכן לקבל עוד ועוד נוטיפיקיישנס למייל ולפייסבוק וכתוצאה מכך לקלל את אותו מתייג תמים שבסה"כ רצה לאחל לחבריו שנה טובה עם כלב שרוכב על חמור שמחזיק ילד באפריקה עם שלט לצווארו. לגיטימי לא?
אז מתי הפכנו לחברה שמרגישה צורך לצלם כל דבר ולהעלות אותו אחרי 7 דקות מטכ"ליות לפייסבוק? מתי זה נהפך לטאבו רציני להגיע לאירוע חברתי (סליחה, איוונט) כלשהו בלי מצלמה לצורך תיעוד העניין? כי הרי נוצר מצב שאדם מוזמן לאיזשהו מאורע בחייו, אם זה יום הולדת של חבר, נטיעת עצים לט"ו בשבט או אזכרה של שוקי הכלב (ת.נצ.ב.ה), ומרגיש את הצורך לדפוק את הופעת חייו- כי מה, לא נעים, יצלמו את זה לפייסבוק ויעלו את זה עוד לפני שייגמר האירוע.
מתי זה נהיה אבסורד סתם ליהנות משיחה עם חבר שלא ראיתם זמן רב כשאתם נפגשים באירוע חברתי, במקום להיות עסוקים בלעשות פוזות מגוחכות למצלמה תוך כדי העמדת פנים שאתם נהנים? או סתם להיות בסוף שבוע עם החבר בצפון בלי הצורך לצלם כל צעד, פרח בדרך או משקוף של החדר בצימר? שלא נדבר על עשרות אלבומים של מטיילים לדרום אמריקה או למזרח, שמעלים עשרות (במקרה הטוב) אלבומים של מקומות שונים בהם היו, לרוב במשך חצי שעה בזמן עצירת ביניים בדרך למקום אחר (ממש חוסר התחשבות מצד פייסבוק להגביל את מס' התמונות באלבום ל-200 בלבד). לא, לא מעניין אותי לראות את אותו האלבום בפעם ה9,000 של אנשים מצטלמים עם פרות ברחובות הודו, יושבים על נמר ענק (וואלה אחותי, באמאש'ך הכנעת אותו לבד??) או מצטלמים "בתוך בקבוק קולה" במדבר הסלאר. השנונים (להחריד) מגדילים לעשות ולתייג אותך בתור גמל שלמה (מצחיק אתה!) או בתור קוף- לא, אבל זה כבר ממש למתוחכמים מביניהם.
המגדילים (בדר"כ מגדילות) לעשות יצלמו את עצמם בשלל פוזיציות יומיומיות ולא מעניינות להחריד כגון ישיבה בבית קפה, הליכה לקניון או בדיקה אצל הרקטולוג, ולפעמים אף ישתפו אותנו בחוויית ה"בגד ים בבית- פתטי או ממש פתטי?". אלה גם בדרך כלל האנשים שיפרסמו סטטוסים עם שורות מתוך שירים של עברי לידר כל חצי שעה, אבל זה כבר נושא לפעם אחרת.
אז, מצטלמים יקרים, אין כל רע בלתעד אירועים חברתיים, אבל פעם הבאה כשאתם מעלים את האלבום הבא לפייסבוק ("סאמר סייל 2010"), תחשבו אם באותו ערב באמת הקדשתם זמן ליהנות מאותו אירוע או רק לדאוג איך הריס השמאלי שלכם יצא בתמונה מס' 147.

שני גניש
דירוג:  

הוסיפו ל Facebook Share on Twitter

הוספת תגובה / יצירת קשר עם שני גניש

שם מלא: *

אימייל: *
(האימייל לא יפורסם בשום מקום באתר)
כותרת: *
תוכן:
9 + 9 =