הדרך למנוע מריבות - זוגיות

המשך ממאמר קודם
מאמר קודם דיברנו על בעיות הגרושין במאמר זה נדבר על הדרך למנוע מריבות בזוגיות

הסיבות הגורמות למריבה הן רבות, בחינת אי אפשר לפורטם כי רבים הם, ובוודאי שלא ניתן להקיפן בתשובה אחת מצומצמת. הבה נתמקד בגורם לא מבוטל המביא, לא אחת, למריבות. את הגורם הזה מדגיש מורה הדרך של רבים כל כך, הרב דסלר זצל, בספרו המפורסם 'מכתב מאליהו' (חד), שם הוא מצביע על בעיה אנושית בסיסית: אנו מביטים על זולתנו מהמבט שלנו ולא מהמבט שהזולת רואה את עצמו.

ואילו אם נביט על הזולת מביט על עצמו, אזי רוב הסכסוכים לא יהיו. הבה נראה דוגמא של עשיר ועני. ייתכן שהעני מבקש מהעשיר סכום כסף לא קטן, ותגובת העשיר היא סירוב מוחלט ואף ראיית הבקשה כחוצפה יתירה הגורמת לו לכעוס. מצד שני, העני נעלב מפני שהוא אומר בליבו 'הרי הקדוש ברוך הוא נתן לעשיר מופלג זה כל כך הרבה כסף, ולמה שלא יתן לי מעט, שהרי אני כל כך זקוק לכסף, ואצלו זה נחשב ככלום'. בסופו של דבר נפרדים השניים – העשיר והעני- באי נעימות ובהרגשה חמוצה. כל זה נובע מכך שהעשיר הסתכל על העני מהמבט של העשיר וכן להיפך.

אילו היה העשיר מביט על העני מנקודת מבטו של זה האחרון, אזי לא הייתה קטטה ביניהם. וכן מצד העני לעשיר, אילו היה העני מביט על העשיר מנקודת מבטו שלו עצמו, לא היו שניהם נכנסים למחלוקת. והדבר הזה בא לידי ביטוי גם בין איש לאישה. לדוגמא, האישה חזרה הביתה מאוחר מעבודתה בבית הספר, לאחר שנשארה לשוחח עם מורה חברה על אי אלה בעיות שעומדות ברומו של עולם. ואילו, לבעלה הייתה תוכנית מסוימת מחוץ לבית, אך בשל איחור אשתו לא נותרה לו ברירה אלא להישאר בבית עם הילדים. כאשתו הגיעה מאוחר, אז הכעס שלו טיפס ועלה לטונים גבוהים, על אף שעדיין יכול היה לממש את תוכניותיו.

אולם משום היותו כה דרוך ומתוח כל העת שאשתו התמהמהה מלבוא, התוצאה העכשווית היא, שהוא פורק את כל מתחיו עליה, על אף שהיא טוענת באוזניו שהייתה לה סיבה מיוחדת בשלה איחרה, ואף גם לא יכלה להודיעו בטלפון מכל סיבה שהיא על האיחור. תגובת הבעל נובעת משום שהוא מביט על אשתו מהמבט שלו, ואילו היה מביט עליה מהמבט שהיא רואה את עצמה, הוא לא היה נכנס למין כעס שכזה.

במקרה האחר, הוא היה מבין שהייתה לה סיבה וכי היא לא איחרה במזיד, מתוך זלזול כלפיו או מתוך תחושה של חוסר אחריות. קיימות מספר סיבות המקשות עלינו להסתכל על הזולת מהמבט שלו על העולם (על אף שבמהות, עם קצת חשיבה והפעלת ראש זה לא היה צריך להיות מסובך): הראשונה, כי אדם קרוב אצל עצמו. אדם אוהב את עצמו ועל כן רגיל להסתכל על זולתו מהמבט שלו, מבט שנוח לו עימו וגם יותר קל לנהוג כך מאשר להיכנס לנעלים של השני. השניה, משום שהוא סבור שאם הוא יכנס לנעליו של השני אזי הוא ייאלץ על כורחו להצדיק אותו ולזה הוא לא תמיד מוכן.

מפני שהוא סבור שהוא הצודק, כמו בדוגמא של העשיר והעני. העשיר סובר שהעני אינו צודק בבקשתו המופרזת ולכן הוא איננו מסתכל על העני מן הנקודה שבה הוא מצוי, אולם כאן נגיע להבדל בין הבנה לבין הסכמה והצדקה. יש הבדל מהותי בין מצב שבו אנו מבינים את זולתנו ואף מגלים הבנה למצוקותיו, לבין מצב שבו אנו מצדיקים אותו. כאשר, כמובן, להבין אין פירושו להצדיק. אנו מבינים את מניעיו של הזולת, אנו מבינים כי הוא נתון במצוקה, אולם אין אנו תמיד מצדיקים ולא תמיד סבורים שיש סיבה נכונה למצוקה זו.

ואף להיפך, אנחנו סבורים שאם היה זולתנו, במקרה זה בן הזוג, מכלכל את צעדיו בתבונה ומודע לפעולותיו, היה חוסך מעצמו הרבה עגמת נפש ותחושת מצוקה מיותרת. אבל בכל זאת אנחנו מבינים אותו, מזהים שקשה לו. המסקנה: אם נבחין בהבדל שבין הסכמה לבין הבנה יהיה לנו קל יותר להבין את בן הזוג מבלי להצדיקו. או אז נוכל להיכנס ביתר קלות לנעליו, ולא בכל מקרה ניפול קורבן לכעסים שמכבידים על חיי שנינו.

וכמובן אז תשתפר לאין ערוך איכות חיינו. ואם שאלת, מה המירשם להימנעות ממריבות, הרי לצד ההדרכות הרבות קיים עניין כללי ונפוץ שמקורו באי הבנה. קיימת סיבה שלישית, נוספת, שגורמת לנו קושי להיכנס לנעליו של הזולת, והיא תלויה בכך שאנו נתונים תחת ההרגשה הקשה הממלאת אותנו. הרגשה לפיה בן הזוג זלזל בנו, לא התחשב בנו ולפעמים אף עוברת בנו תחושה שהוא נגדנו. זאת אומרת, שהוא פעל במכוון כדי לגרום לנו צער. וכשיש תחושה רגשית קשה, אזי קשה להפעיל את המנגנון היעיל ביותר- את השכל.
זה הפתח בעדו אנחנו נופלים לעוד מריבה. כדי למנוע זאת יש לשנן לעצמנו עוד לפני שקורה מה שקורה, שבן הזוג אינו נגדנו! להיפך, כל הנהגתו מוכיחה כי הוא מחבב אותנו ומעריך אותנו- יותר מכל אדם אחר, וכל המחשבות האחרות, בטעות יסודן. כדי להשתכנע בכך, אנו יכולים, למשל, להעביר בליבנו דוגמאות מהחיים המוכיחות על כך שבן הזוג מחבב אותנו, ופשוט לתרגל זאת במחשבה כאשר אנחנו נכנסים לנעליו שלו.

פעולת חשיבה מעין זו, שתבוצע לעיתים תכופות באופן שגרתי, תקל מעלינו בבוא העת, כשיגיע רגע המבחן ונצטרך לשלוט על רגשותינו ולהבין את הזולת ואת בן הזוג מהמבט שבו הוא מסתכל על עצמו ומהנקודה שבה הוא מצוי. ודימוי עצמי חיובי הוא דבר שיכול לעזור לנו במאמצינו להסתכל על הזולת ממבטו הוא. אם יהיה לנו דימוי אוהד על עצמנו, פחות ניפול למלכודת כמו זו שתוארה לעיל, משום שלא נתרגם כל פעולה שלא נושאת חן בעינינו, לרצונו כביכול של בן הזוג לפגוע בנו בכוונת מכוון.

אלא ניתן צ'אנס לאפשרות שהאיחור שלו, למשל, בא כתוצאה מאילוצים אמיתיים שלא חשבנו עליהם, ובוודאי לא כצעד עויין, שזה הדבר האחרון שהוא חשב לעשותו. אם כן, קיבלנו עוד טיפ שיעזור לנו להימנע ממריבה, לתשומת ליבך השואל, החתן שבסוף החורף כבר יעמוד מול הבעיות האמיתיות. דבר נוסף שיכול לעזור, באם יחשוב האדם עע, מה היה קורה לו אילו הוא היה זה שפעל לא טוב ואיך הוא היה רוצה שיסתכלו עליו.

האם גם אז היה לו טוב שבת הזוג תסתכל עליו מהמבט שלה. בוודאי הוא לא היה חפץ בכך. הוא היה רוצה שיבינו אותו, אזי על כך חלים דברי חזל: מאן דסני עלך לחברך לא תעביד. ולסיום, על הסיבה הראשונה שציינו, שאדם אוהב את עצמו וקשה לו להיכנס לנעליו של הזולת, אומר הרב דסלר זצל: כאשר אנו נפגשים עם הזולת, כל אחד מהנפגשים משוחח על עצמו, כגון על הצלחותיו, על עסקיו, משום שכל אחד אוהב את עצמו ואף מנסה להרשים את זולתו. ולכן אם נתרגל לדבר עם הזולת עליו ועל עיסוקיו הוא, הוא ישמח להאזין לך, כי אדם אוהב את עצמו וחוזר חלילה. ואזי אט אט נתרגל לחשוב על השני וכן גם להיכנס לנעליו, כי ההרגל נעשה טבע. לחשוב על הזולת בכל המובנים. וזה כבר מהלך פוזיטיבי, שיעזור לנו להתמודד עם קשיים מהסוג שיוצר מריבות.


דירוג:  

הוסיפו ל Facebook Share on Twitter

הוספת תגובה / יצירת קשר עם ניב שני

שם מלא: *

אימייל: *
(האימייל לא יפורסם בשום מקום באתר)
כותרת: *
תוכן:
3 + 8 =