האיש עם הרדיו, שאגות השכן והבכי ההיסטרי

האיש עם הרדיו, שאגות השכן והבכי ההיסטרי
"ואז בכי. תופס את הראש. לא מאמין, לא מעכל. שילוב של צרחות, הלם וצחוק, אבל מעל הכל בכי היסטרי" - גיא חזקיהו נזכר ברגעי הדקה ה-92 המצמררת בטדי, אבל מתחיל דווקא עם האיש והרדיו בדרבי התל-אביבי, דרך שאגות השכן ממול.

"ואז בכי. תופס את הראש. לא מאמין, לא מעכל. שילוב של צרחות, הלם וצחוק, אבל מעל הכל בכי היסטרי" - גיא חזקיהו, כתב האתר, נזכר ברגעי הדקה ה-92 המצמררת בטדי, אבל מתחיל דווקא עם האיש והרדיו בדרבי התל-אביבי, דרך שאגות השכן ממול.

האיש עם הרדיו

8.5.2010. דרבי, הפועל - מכבי. בלומפילד מלא ב-15 אלף צופים, ומתוכם אוהד הפועל, בשנות ה-50 לחייו, בחולצה אדומה. בחנתי אותו מהרגע הראשון בו פסעה רגלו על המדרגה הראשונה, בדרך לעלייה לשער 5. בעוד בידיו מכשיר סלולארי מחובר לאוזניות, הוא מתיישב שורה אחת מעליי. עם השריקה לפתיחת המשחק ידעתי שאת האיש הזה, עם החולצה האדומה והאוזניות הכחולות, לא אשכח לעולם. לטוב או לרע.

הדרבי מתחיל, הפועל לוחצת, אבל הראש לא בבלומפילד. הוא בקריית אליעזר, מחובר עם האוזניות של ההוא מהשורה למעלה. בדקה העשירית אזרתי אומץ והסתובבתי לשאול באשר לתוצאה בחיפה. 0:0 הוא השיב, בחיוך מעט אופטימי. 2 דקות לאחר מכן מישהו הודיע על אחד לחיפה. מבט להוא מלמעלה, מאשר. 10 חלפו והאיש עם הרדיו, שוב עם חיוך אופטימי, מבשר על 1:1.

אבל ככל שנקפו הדקות, האופטימיות הפכה לפסימיות היסטרית. ההחמצה הכפולה של דאגלס לקראת הסיום שכנעה כי ניצחון של הפועל לא נראה כאן. לאור זאת גם האוזן השנייה, שהייתה מופנת בתחילה לכר הדשא בבלומפילד, ביצעה הסתה להוא מלמעלה.

אבל אז הנורא מכל הגיע. זה היה צפוי. בתוך שניות בודדות, הקהל המחליא ממול קופץ בשאגות. בפנים דממה. מבט קצר להוא עם הרדיו. "2:1, זהו", הוא אומר, ובו בזמן מוריד את האוזניות באקט של חוסר אונים מוחלט. דממה. את האיש הזה, שורה מעליי, לא אשכח לעולם באותו דרבי מזוויע. היום, אחרי שדאגתי לקרוא כל סיקור על הדאבל הזה, צפיתי לראשונה בקטעים מאותו דרבי. לראות את אוהדי מכבי חוגגים, הספסל שלהם שואג, והחיוך שלי מול הטלוויזיה על הפנים. אוי החיוך...

צרחת השכן

אני לא מכיר את השכן הזה. יכול להיות שפגשתי אותו בעבר, אבל לעולם לא זהיתי אותו. תמיד רציתי לראות במי מדובר, אבל החלון שלו סגור כמעט בקביעות. עם השכן הזה עברתי לא מעט. מהגול של פישונט בפארמה, דרך ההחמצה של קלמי סבן נגד הפועל חיפה בחצי גמר הגביע והמשך בשער של מאהרן בחיפה.

תמיד הצרחה של השכן הזה לפני הגול תגיע לפניי. לא משנה כמה ממירים או טלוויזיות אחליף בעתיד, התגובה שלו תהיה יותר מהירה ממני. הוא רואה בשידור חי, אני רואה שידור של אחרי תגובת השכן.

15.5.2010, טדי. 0:0 בבלומפילד, שוויון גם בבירה. התסכול העצום שהנה, התסריט הנורא מכל קורה ואנחנו שוב מאבדים את זה ברגע האמת, גורם לי לשלוח sms לחברי הטוב רגב גולדמן, מראשי האתר. "אני שוקל להתנתק קצת מכדורגל", רשמתי. לא האמנתי ש-45 דקות לאחר מכן, אחזור בשנית לסלולארי, הפעם כדי לשלוח הודעת "ישששששששש!!" לשלל המכביסטים ברשימה.

ונחזור לשכן. סביבות הדקה ה-80 בטדי. עוד הגבהה לרחבה, הפעם זה מרעי בנגיחה נוספת מקרוב. אני כבר רואה את הכדור בדרך לרשת, אבל בד בבד מקדים השכן ההוא, מצנן את ההתלהבות ומוציא עוד צרחת אכזבה. מכאן והלאה זה היה ברור. התסריט של הדרבי חוזר.

דקה 92. בעיטה של גילי לשער. שכטר חוסם עם הגב. דה סילבה על הריבאונד. נכנס לרחבה, עירבוביה. שחקן הגנה מרחיק. ורמוט בעוד בעיטה. הרוש הודף. ואז מגיע זהבי. שקט, דממה. הזמן הזה, מרגע הבעיטה של ערן ועד לסיומת, נמשך כמו נצח. בסך הכל 10 מטרים. רגע לפני שהכל קורה, שאגת השכן שממול. הפעם הוא לא צעק "לאא!!", הוא צרח "ישש!!" אדיר. עושה רושם שמשהו טוב בדרך. ואז זה הגיע.

בכי היסטרי

אקסטזה. מה עושים? איך מגיבים? לצעוק, לבכות. הכל ביחד. קמים מהכורסא, דופק מכה על החלון (ולתריסים שלום). אבל רגע, לא נגמר. זפזופ מהיר לערוץ 1. "עלי עותמאן. מעלה את הכדור הזה, קינן נמצא שם!", צורח הורסקי, אבל הקדוש שלנו שוב מונע. מתפרצת בצד השני, החמצה של צעירי. "תמו 6 הדקות", קובע נוימן. מעבירים חזרה לטדי.

ואז בכי. תופס את הראש, לא מאמין. לא מעכל. "הפועל תל-אביב זוכה בדאבל", מכריז איינשטיין. שילוב של צרחות, הלם וצחוק, אבל מעל הכל בכי היסטרי.

אוהדי מכבי. אבי נמני. דן מרגלית. אלי סהר. אייל ברקוביץ'. אופירה אסייאג. מוטי פשכצקי. יעקב שחר. ניר דוידוביץ'. יניב קטן. אלישע לוי. איתן טייב. דני נוימן. אבי רצון. בוני גינצבורג. רון חולדאי. שמעון מזרחי. שורה אובארוב. ועוד רשימה בלתי נגמרת. כל העולם כולו, שונא הפועל, ורק אני אוהב. יש לנו דאבל. תודה לך הפועל.


דירוג:  

הוסיפו ל Facebook Share on Twitter

הוספת תגובה / יצירת קשר עם גיא חזקיהו

שם מלא: *

אימייל: *
(האימייל לא יפורסם בשום מקום באתר)
כותרת: *
תוכן:
7 + 6 =