בארסה נגד אינטר והבונקר

בארסה מנסה, אינטר בבונקר מגעיל, דעתי בנושא.
אתם זוכרים את המלחמה באפגניסטן? איך בן לאדן ניסה להגן על עצמו מפני הצבא האמריקאי בכל דרך אפשרית? לפי פרסומים זרים, השקיע רב המחבלים כסף גדול, בכל אחד מהבונקרים שלו. עכשיו, אם ירצה לחסוך בעלויות ולשפר עבודה, יש לו למי לפנות. שיבקש ב 144 את ז'וז'ה מוריניו, קבלן בונקרים ידוע שעובד חזק באיזור ברצלונה.כי את הבונקר המילאנזי של אינטר, שום צבא בעולם לא יכול לפצח.


חצי גמר ליגת האלופות מספק לנו בדרך כלל מפגש בין שתי קבוצות ענק, גם הפעם כך היה. אינטר שנתנה הצגה בביתה, וגברה 3-1 על בארסה במשחק הראשון הגיע לקאמפ נואו במטרה לשמור על יתרונה, ולהעפיל לגמר על חשבונה של אלופת אירופה. המטרה מקדשת את האמצעים, זהו המשפט החיובי היחיד שאפשר לקשר למשחק שאינטר נתנה אתמול. מוריניו, שהתהגותו המוגזמת לא הייתה מביישת אף שחקן הוליוודי, שכח כנראה שכדורגל הוא שעשעוע, שגם אם באים לשמור על תוצאה, אסור לו לשכוח שהוא מאמן מועדון פאר. למרות ההישג הענק, אינטר השפילה את עצמה, שיחקה בפחד מוחלט ועם 11 שחקני הגנה, עד ההרחקה של מוטה כמובן.


המשחק מתחיל, אני מסתכל ולא מאמין, זו אינטר של השבוע שעבר? ממש לא. סמואל אטו מרחיק כדורים, מיליטו החלוץ יורד לעזור בהגנה ואין שחקן אחד של אינטר בחצי המגרש של ברצלונה. אחוזי השליטה בכדור מראים 80-20 לבארסה והמשחק נראה רע, קבוצה אחת שתוקפת, כאילו יעמדו עשרה אנשים ויזרקו אבנים על החומה הסינית, היא, לא תיפול כנראה. וכך גם הבונקר של אינטר, שריקת המחצית נשמעת. מוטי איווניר ויורם ארבל מסכמים, 0-0 משעמם למדי. אולי חוץ מאירוע אחד, ההרחקה של מוטה, השארותה של אינטר עם שחקן פחות, עלולה ליצור עניין במשחק, כך קיוו חובבי הכדורגל בכל רחבי העולם.


אך לא, מחצית שניה נפתחת, בארסה תוקפת, שולטת בכדור, אבל החומה המילאנזית לא נשברת. זלאטן, חלוצה העייף של ברצלונה לא מצליח לתפקד ואפילו מסי נבלע בתוך המולת השחקנים שקופצת לעברו בכל פעם שהכדור ברגליו. פפ משנה מערך, ואלדס השוער הופך לקשר אחורי, צ'אבי נשאר פליי מייקר, וכל השאר, תשעה חלוצים. עדיין, כלום לא משתנה, נאדה דה נאדה כמו שאומר יורם ארבל.


בדקה ה 82 הגיע רגע של תקווה, פיקה, הבלם-חלוץ כובש שער נפלא, 1-0 לבארסה. אני נזכר בגול של אינייסטה באותו מעמד,רק בשנה שעברה, מקווה לאותו הנס. הזמן רץ, הבולדוזר הקטאלוני לא מצליח לסדוק את החומה. "זה נכנססססס" צועק יורם ארבל, בויאן כובש, רגע, לא... הייתה נגיעת יד, חוזרים לקרקע. שריקת סיום, "המיוחד" או הבונקריסט, תבחרו אתם, חוגג עכשיו. אינטר מילאנו בגמר, ניצחון הטקטיקה על הכדורגל. ממש כמו בשנה שעברה רק ההפך. עולם הכדורגל חגג שנה קודם לכן את ניצחון הכדורגל היפה. השנה, עלייתה של אינטר לגמר ליגת האלופות היא תעודת עניות שהעניקה הקבוצה למפעל האדיר הזה, לנו נשאר רק להצטער.


לאינטר יש גמר בקרוב, לשם היא מגיעה בלי יתרון מהבית, שם, בסנטיאגו ברנבאו, בונקר לא יספיק, את המשחק הזה מוריניו יהיה חייב לנצח. מהצד השני מגיעה באיירן מינכן האימתנית, שעברה קבוצות מצויינות תוך הצגת כדורגל מצויין, פיורנטינה, מנצ'סטר יונייטד וליון הן חלק מהרשימה הנכבדה של באיירן, אה, כן היא גברה גם על מכבי חיפה. כולנו צריכים לרצות בניצחונה של באיירן, מעל היותה קבוצה גרמנית ולא אהובה בארצנו, כי באיירן, היא השריד האחרון בליגת האלופות של הכדורגל היפה, וטוב לנו אם עולם הכדורגל ישאר שפוי. אם כל ילד שעכשיו התחיל לאהוב את המשחק הנפלא הזה יבין שכדורגל טוב קודם לכל, אנחנו נרוויח. ושיבינו כולם שאם כדורגל יפה לוקחים תארים, כי רק כך, לא נראה עוד משחקים ביזיוניים דוגמת המשחק שאינטר העניקה לנו בחצי הגמר הזה.




יותם אלאלוף
דירוג:  

הוסיפו ל Facebook Share on Twitter

טוקבקים

שם מלא: *

אימייל:
(האימייל לא יפורסם בשום מקום באתר)
כותרת: *
תוכן:
10 + 12 =