ספר הג'ונגל - הסיפור האמיתי

אז אתם אוהבים חיות? חבל, כי אני בספק אם האהבה תצליח לעקוף את ההורים במאבק על חיות מחמד בבית
אז אתם אוהבים חיות? יופי. אתם קוראים, שומעים ולומדים כל פרט על האיגואנה החביבה עליכם. עכשיו מגיע החלק הקשה – לשכנע את ההורים להכניס את החיות הביתה

כל הורה יודע שלקחת ילד קטן לצפות ב"ספר הג'ונגל" זה סיכון מקצועי שעלול להסתיים בצער בעלי חיים או בצער ילדים.

משהו בהרפתקאותיהם של מוגלי וחבריו בעלי החיים כובש כל ילד עירוני וגורם לו להישבע להוריו במבט של גור כלבים עזוב כי הסיבה לכך שהוא פוקח את עיניו בבוקר היא התקווה שגם לו יהיה בבון קטן בחדר, או לפחות פודל אסיאתי מצוי.

גם אני נשביתי בקסם של ההולכים על ארבע וניסיתי מגיל צעיר לשכנע את אבא שלי (אימא שלי כבר משוכנעת) לקנות/לאמץ חיה, רצוי כזו שמגיעה עם קולר. אבא לא ממש התרשם מהצורך שלי ואמר שרק כשיהיה לנו בית פרטי הוא יסכים לקנות חיות. אימא אמרה שלפי תלוש המשכורת שלו זה יקרה כנראה ב-2056, אז הוא התרצה ואמר שאם אני אביא הכול 100 בתעודה – אקבל חתול. קלי קלות. במחצית הראשונה כל התעודה הייתה מבריקה, או כמו שהמחנכת אומרת "משעממת".

אבא עמד במילה שלו ("כי הבטחות צריך לקיים") וקנה לי חתולה אפורה בשם מיצי (כמה מקורי).

הכול הלך יופי. מיצי הייתה חמודה להפליא, כל החברים שלי התאהבו בה (אחד מהם אפילו נשבע שיתחתן איתה), רק בעיה אחת הייתה: "ההפתעות" שהיא השאירה בכל מקום: בחדרי השינה, בשירותים, במטבח ועל שקע החשמל. זו כנראה המחאה שלה על הפסקת החשמל שגרמה לכך שהפסדנו את דרק וג'וש...

אבא כעס ואמר שאם אנחנו לא יכולים לחנך את החתולה שתעשה קקי במקום שלה, הוא יוריד אותה לעשות קקי בחוץ ולא יחזיר אותה... ניסיתי להסביר למיצי שהיא חיה על זמן שאול ואם היא רוצה להמשיך לגור איתנו היא חייבת להשתנות. זה לקח 20 דקות עד שהיא צבעה את השטיח החדש בצבע מוקה.

אחרי הניסיון המר עם מיצי אבא נשבע שיותר לא ייכנסו לבית חיות, ואם אני רוצה חיה הוא ייקח אותי לספארי או שאני אגדל כינים...

מאז הפך התחביב שלי לגדל חיות לתיאורטי – קראתי ספרים, ראיתי סרטים, הורדתי באינטרנט פרטים מוזרים על חיות. למשל, האם ידעתם שחייבים להרחיק את האוגרת מהגורים אחרי ההמלטה כי היא יכולה לאכול אותם?! כשקראתי את זה הבנתי שאימא שלי הייתה אוגרת בגלגול הקודם כי היא כל הזמן אומרת שהיא רוצה לאכול אותי...

מכיוון שעם אבא לא הלך לי, החלטתי לעשות עסקים מלוכלכים עם סבתא שלי ושכנעתי אותה לקנות לי דג קרב. לפי הקלות שבה היא הוציאה את הארנק הצטערתי שלא ביקשתי דוב גריזלי...

דגים הם חיה נפלאה. הם לא עושים רעש, לא צריכים הרבה מקום, וגם לא מתים מבדידות או טורפים אחד את השני. אבל אם אתם כמו אחותי, וכמו רוב הילדים, פעילים וקופצניים, עדיף שתלכו על נחש או חרדון. הזוחלים חיים הרבה מאוד זמן, אבל הם לא הכי ידידותיים. אפשר להגיד שהם כמו דודה פולניה שלא הזמנתם לבר מצווה – עצבניים ומרירים.

גידלתי את הדג במשך שלושה חודשים עד שנסענו לטיול בצפון ושכחתי להאכיל אותו. בוא נגיד שכשחזרנו הביתה היה ריח של טונה...

בניסיון השלישי והאחרון קנינו זוג אוגרים סיבירים. זה היה כשאבא שלי הסכים לקנות את החיה הכי זולה בקניון. "רק 19 שקל ויש לך אוגר", אמרה המוכרת הצעירה שהריחה פראייר ודחפה לו אוכל ב-27 שקל, אבן מינרל (חשוב מאוד לשיניים) ב-29 שקל, חול מיוחד ב-45 שקל וכמובן כלוב משוכלל (עם מחילות שהמוכרת נשבעה שמובילות לאוסטרליה) ב-295 שקל.

כשחזרנו מהקניון עם האוגר אבא נשען לאחור, נאנח ואמר: "תשמע, חיות זה נחמד אבל מתי כבר תתחיל להתעניין בבנות?".




כל הזכויות שמורות לדניאל קרן, כותב המאמר
דירוג:  

הוסיפו ל Facebook Share on Twitter

טוקבקים

שם מלא: *

אימייל:
(האימייל לא יפורסם בשום מקום באתר)
כותרת: *
תוכן:
8 + 7 =