סיד (ג'ייסי צ'אן- בנו של ג'קי צ'אן כוכב סרטי הקונג פו) הוא בנו של מאפיונר הונג קונגי בשם קוואן (טוני ליונג קא פאי). הוא פוגע בכבודו של מאפיונר אחר שבזעמו מבקש מקוואן לכרות את ידי בנו כדי לכפר על העלבון. קוואן ממלט את בנו מהונג קונג לטייוון שם מתוודה סיד ללהקה של מתופפי עץ מסורתיים החיים בשלווה על פסגת אחד ההרים. המפגש עם הלהקה ודרך החיים האלטרנטיבית שהם מייצגים תשנה את אופיו ואת מסלול חייו.
כמיטב המסורת של הסרטים האסייתיים בשנים האחרונות, גם סרטו של קנת' ב. עוסק בהשפעות המערב מחד וניסיון שימור המסורות מאידך. הביטוי לכך נראה ראשית דרך דמותו של סיד. הוא חצוף ואינו מכבד איש, הוא מתופף בלהקת רוק כבד התואמת את המודל האמריקאי ה"בועט" במוסכמות, והוא אדם חומרני ואגואיסט. עולמו מאופיין בקצב המערבי. את בניית העולם ניתן לזקוף לטכניקת הצילום המהירה והתזזיתית, המייצרת את הקצב המהיר שאינו נח לרגע. רוב חלקי הסרט המצולמים בהונג קונג הם בלילה וכך ניתן להוסיף לתנועה המהירה גם את תנועת המכוניות, והאורות המסנוורים של העיר שחיה ללא הפסקה.
ההתנגשות בין שתי העולמות מתרחשת כאשר סיד חוצה את הנהר לטייוון ומתמקם באזור כפרי, בין הרים ירוקים, בלב הטבע. וזהו עצם השינוי- הטבע. דרך חייהם של המתופפים מתאפיינת בהרמוניה מוחלטת עם הטבע. הם מקשיבים לטבע ולקולות שבו, הם מחקים את הטבע בתנועותיהם- כאשר הם מטיילים הם מחקים את תנועותיו של זחל המתפתל או של חרגול מקפץ. החיבור לטבע מקדים את החיבור לנפש, אותו הם משיגים דרך התיפוף, או כפי שהם אומרים "לתופף בלי לתופף". כאשר הקצב נהפך לחלק מהגוף והסנכרון בין המתופפים הוא מושלם, הם פועלים כגוף אחד שהתיפוף הוא קצב הלב שלו. אופי הצילום והעריכה משתנים בהתאם. הקצב איטי יותר, הסצנות ארוכות יותר ונינוחות יותר, כאשר רגעי השיא מגיעים עם הפגנת יכולותיהם המדהימות של המתופפים.
הנוסחה הזו של מזרח מסורתי מול מערב מודרני, קיימת כבר זמן רב. החידוש בסרט זה בא דרך השילוב של שני הדרכים. נראה כי רצונו של הבמאי להעביר לנו מסר, כי לא ניתן להפריד בין שני הרבדים השונים הללו של החיים, לאחר שטעמנו משניהם. האדם הוא סך כל הרגעים שחווה ולפיכך גם הרגעים שחווה בעיר המודרנית הם עדיין חלק ממנו ומנפשו. כאשר משלים סיד את מסעו להבנת דרכם של מתופפי הלהקה, הוא עדיין נמצא בחלקו בעולמו הקודם, עליו להתמודד עם שאיפותיו של אביו להמשיך את דרכו בתור מנהיג הארגון שלו, עליו לנקום את מותו של אביו מידי דודו ולבסוף עליו להשלים עם אביו המת.
התהליך אותו עובר סיד עם המתופפים הוא ארוך ובלתי מתפשר ומובנה היטב לאורך הסרט. תחילה עליו למצוא את החיבור שלו עם הטבע, ורק לאחר מכן הוא יכול למצוא את החיבור שלו עם נפשו וכתוצאה מכך להתחבר לשאר חברי הלהקה ולנגן עימם. שיאו של הסרט הוא גם תחילתו, כאשר אנו רואים את השלמת המעגל דרך הופעה של הלהקה בהונג קונג יחד עם סיד שעתה הפך לחלק בלתי נפרד מהם, אך לא זנח את עברו ואת זיכרון אביו.
המשחק מצוין וראוי בעיקר לציין את הופעתו הנהדרת של ג'ייסי צ'אן בתפקיד מורכב עם ניואנסים עדינים. קטעי התיפוף מפעימים והסרט בהחלט עומד בציפיות.