פסק דין לחיוב בגירושין

בתיק גירושין שנדון בפני בית הדין בבית הדין הרבני בתל אביב, נדונה לאחרונה תביעת גירושין של בעל נגד אשתו. בפסק הדין קיבל בית הדין הרבני את עמדת הבעל. בפסיקתו קבע בית הדין כי האשה היא הגורם העיקרי לסכסוך. בנוסף נקבע כי האשה הגישה תלונות סרק במשטרה וכי ניהלה מסע אינטנסיבי להרחקת הבעל מן הבית.

ביה"ד תיאר בחומרה רבה את התנהגותה ופעולותיה של האשה והתייחס אליה כמי שהתנהגה בפרובוקטיביות ומתוך מטרה לפגוע ולהזיק לבעל לשמו הטוב ולפרנסתו.
עוד קבע בית הדין כי הבעל עזב את דירת המגורים מפחד מהתנהגות הפרובוקטיבית של האשה ותלונות השווא וכי הבעל היה נתון במצב של "מלכודת ופחד תמידיים מפני פרובוקציות" ולכן עזיבתו את הבית ראויה ומוצדקת.

בית הדין קבע במופרש כי האשה היא שיצרה מצב בו אין מנוס מגירושין, כי היא במו ידיה ובהתנהגותה גרמה לבעל להתרחק מהבית. בלשון בית הדין: "מדובר בבני זוג משכילים, הבעל הוא עו"ד במקצועו, וגם האשה סיימה את לימודי המשפטים, האשה הייתה מודעת היטב למשמעות של הזמנת משטרה לביתם בשעות הלילה המאוחרות, ולנזק שהדבר עלול לגרום לתדמית הבעל ולפרנסתו כעו"ד. היא גם הבינה היטב שאין בתלונתה ממש, וכי המשטרה לא תעשה דבר עם תלונה סתמית. ולכן הייתה הזמנת המשטרה בבחינת הטרדה לשמה, אולי מתוך תקוה שימליצו לבעל להתרחק מן הבית לזמן מה."

עוד קבע בית הדין כי בטרם פתיחת הליכי הגירושים הבעל עשה מהלך "מאוד משמעותי" כשהלך לקראת האשה וקיבל את דרישתה להתרחק מהוריו, למכור את דירתו שהייתה בסמיכות להוריו ולרכוש תחתיה דירה בתל אביב. הבעל גם שיפץ את הדירה ועזב את עבודתו כדי לחזור מוקדם יותר הביתה, וכל זאת על מנת לפייס את האשה ולצורכי שלום בית. יתרה מזו, בית הדין ניסה לפשר בין הצדדים ואף העלה הצעות פשרה אולם האשה סירבה לכל הצעה ולכל ניסיון פשרה.

לסיכום, על סמך כל הנסיבות המצטברות דלעיל קבע בית הדין בפסק דין כי האשה חייבת להתגרש מהבעל חרף התנגדותה המתוארת לגירושין.

עו"ד נתנאל ירימי, אשר ייצג את הבעל מבהיר כי, פסק דין לחיוב בגירושים הוא אקט יוצר דופן בפסיקות בתי הדין הרבניים, והוא אינו ניתן להשגה בקלות. הרי למעשה מדובר בפעולה בו כופה בית הדין על אחד מבני הזוג להתגרש מבן הזוג השני, וזאת חרף התנגדותו. אחד המקרים הבודדים של חיוב בגירושים הוא בדרך כלל מקרה של בגידה אולם גם כאן ידרוש בית הדין הוכחה חד משמעית וחזקה למעשה הבגידה, ובלשון בית הדין יש להראות "קולמוס בקסת". דהיינו, בית הדין ידרוש צילומים של ממש המראים קיום יחסי מין ברמה של "חדירה" של ממש.

במקרה שהוצג חרג בית הדין מתפיסה הזו, כאשר חייב את האשה בגירושים ללא שהוכחה בגידה כלל, אלא על סמך נסיבות עובדתיות מצטברות שמהן הסיק בהיגיון ובשכל ישר ובאופן חד משמעי כי אין מנוס מחיוב בגירושים.

מדובר בבשורה משמחת לכל אותם העגונים אשר בני הזוג שלהם מסרבים להתגרש ומחזיקים את הנישואים "על הנייר" שנים רבות מבלי שבתי הדין הרבניים מחייבים אותם בגירושין.