Gran torino

לפני קרוב לארבעים שנה החל קלינט איסטווד לביים. הוא המתמקד במערבונים לאחר הצלחתו בסרטיו של סרג'יו ליאונה. מערבוניו של איסטווד עבדו על עיקרון משותף. אדם המגיע משום מקום, עוזר לקהילה שצריכה אותו, עושה סדר ואז עוזב, תוך שהוא משאיר אחריו מוות ולא גאולה אמיתית. הנוסחה הזאת הייתה קיימת עוד בסרטיו של ג'ון פורד עם ג'ון וויין ושויפה בסרטו של ג'ורג' סטיבנס "Shane"- עם הבדל אחד, שם הגיבור כן מתפקד כמושיע. איסטווד חוזר לנוסחה הזאת בסרטו החדש "Gran Torino".

איסטווד משחק את וולט. אדם מזדקן שזה עתה איבד את אשתו. כל חייו הוא היה עסוק בלהרחיק ממנו את האהובים עליו. הוא אדם מסוגר, ביקורתי ומאמין בערכים ישנים, כגון פטריוטיות, קניית מוצרים אמריקאים בלבד, הצבת הדגל בחזית ביתו. הוא מתעב את אמריקה החדשה, חברה של צעירים עם בגדים חשופים, זרים שמתיישבים באמריקה, לא דוברים את השפה ולא מתנהגים כאמריקאים. עברו של וולט רודף אותו ובמיוחד התקופה בה שירת בקוריאה. אותה תקופה הפכה אותו למסוגר ואכול רגשות אשמה. הוא הרחיק ממנו את משפחתו וחי לבדו עם כלבו האהוב ומכונית גראן טורינו ישנה, אותה הוא מטפח כאילו הייתה אייקון של אמריקה שנעלמה. את וולט מלווה כומר צעיר שהכיר את אשתו. הכומר מנסה לגרום לוולט להיפתח, לדבר על הדברים המטרידים אותו ובכך להקנות לו את השקט הנפשי אותו הוא מחפש. אך וולט לא מוכן להתוודות על חטאיו בפני הכומר הצעיר. שכניו של וולט הם משפחה אסייתית וכבר מההתחלה נראה כי לא שוררת ביניהם אהבה גדולה. חיי הבדידות שלו משתנים כאשר הוא נגרר לעימות מול כנופיה של צעירים אסייתיים המנסה לצרף אליהם את טאו –נער צעיר, בן המשפחה שגרה לידו. וולט מתערב ומגרש אותם. בעזרתה של אחותו של טאו- סו, וולט מתחבר אל העולם השונה כל כך של שכניו ומתחיל להשקיע את זמנו בטאו הצעיר, כאילו מנסה לפצות על חוסר תשומת הלב שנתן לבניו. הוא מלמד את טאו להיות אדם העומד על שלו ודואג לעצמו ולמשפחתו. מצב העניינים בינו לבין הכנופיה הולך ומתדרדר, כאשר כל צד נוקט בפעולות תגובה אלימות יותר ויותר עד לסיום הסרט.

איסטווד יצר מערבון מודרני, עם דיכוטומיה ברורה בין טוב ורע , בין התרבות החדשה שאיתה וולט לא מצליח להסתדר, אל מול הערכים הישנים שעל פיהם הוא מתעקש לחיות. עם דמות הגיבור הבודד שעושה את תפקידו וחוזר לטבע וכמובן, אי אפשר בלי רובה ענקי בידו של איסטווד.
כמו בסרטיו הראשונים גם פה הוא מגיע כסוג של מחלץ. גם פה קיימת "משפחה קדושה"- משפחה מסורתית, רק מדת שונה. הוא מציל את המשפחה במספר הזדמנויות כאשר כל פעם הוא מוצא את עצמו מעורב יותר ויותר ונכנס למעגל של אלימות הולכת וגוברת- תמה שתואמת את סרטיו הראשונים.
בניגוד ל-Shane"" אז הגיבור הוא מושיע, איסטווד הוא מעין מלאך מוות שעוסק בצדק יחסי ולא מוחלט- ב-Gran Torino"" הצדק היחסי מופנה כלפי עצמו- הוא יציל את המשפחה אך תמורת חייו. המאבק יוביל אותו לעימות אחרון מול אותה הכנופיה וגם הפעם הגיבור ילך אל השקיעה. כמו ב"Shane", "The Searchers", pale rider"" ומערבונים רבים אחרים, ההליכה אל השקיעה תמיד הייתה מטאפורה של חידלון, מוות, חוסר יכולת לחיות בעולם החדש כפי שהוא, וכך קורא בסרטו הנוכחי של איסטווד. את הגראן טורינו, אותו סמל שדרכו הוא הצליח להתחבר לטאו הצעיר ולגשר לרגע קט על הפערים בין העולם החדש לישן, אותה הוא משאיר לטאו ולא למשפחתו שלו. מטאפורה נוספת שאיסטווד לקח בזמנו מ-Shane"" היא אותו גזע עץ שמנסים לעקור אותו. גם ב"Shane" גם ב-"pale rider" וגם פה. העץ מסמל את עברו של הגיבור אותו הוא אינו מצליח לעקור. כך שבהחלט ניתן לראות את ההקבלה בין שתי הקלאסיקות לסרטו הנוכחי.

לקראת סיומו של הסרט, כאשר וולט כבר החליט על תכניתו לנקמה בכנופיה, הוא עורך את סידוריו האחרונים- קונה חליפה מחויטת, עושה גילוח אצל הספר והולך לכומר כדי להתוודות- אך במטרה למלא אחר משאלתה של אשתו. הוא לא ימצא שקט ללא ווידוי אמיתי ובסצנה היפה בסרט הוא עומד מול טאו, מתוודה על עברו שרדף אותו ויוצא לפגוש את גורלו. הסוף מהדהד שוב את Shane"" ו-"Pale rider" כאשר הילדים עומדים ורואים את הגיבור מתרחק מהם, אז- במטאפורה של חידלון, ועתה- ללא צורך במטאפורה.

איסטווד תמיד היה במאי פוליטי שניגח את הממשל, את רשויות החוק, את החברה האמריקאית וגם פה קיימת אותה ביקורת. הפעם נראה כי איסטווד עושה חשבון נפש ומגיע למסקנה כי הוא אינו מתאים עוד לעולם הזה, הערכים עליהם התחנך וגדל כבר לא קיימים יותר בחברה ככלל ורק כאלה שלא חיו בחברה המערבית ונמצאים בעולם ערכים שונה, רק הם יכולים להוות תחליף ראוי לחברה חסרת הערכים שמסביבו.

איסטווד משלב הומור לתוך הדרמה, הוא זועף ונוהם ומחמיץ פנים והופך את הסרט לחוויה מהנה שמורידה מעט את הווליום של המסר בסרט, אך בטעם טוב. הקהל יכול ליהנות מהדינאמיקה הנהדרת בין וולט לסו- אחותו של טאו וליחסי הקרבה שוולט מפתח עם טאו. לולא היה משלב הומור, הסרט היה יוצא קודר מדי.

העתיד יגיד אם איסטווד הגיע לפרק חדש בסרטיו בו הוא אינו נלחם עוד בממסד אלה מקבל את חוסר יכולתו לשנות אותו ומחפש דרכים צנועות יותר להשפיע על הסובבים אותו ולגרום להם לקבל אורח חיים, אותו הוא מעריך יותר מאשר מה שמציעה התרבות המערבית של ימינו.
נקודה למחשבה: שם משפחתו של וולט הוא– קוואלסקי. זה הוא גם שמו של גיבור הסרט "Vanishing Point"- סרט פולחן משנות ה-70, המבוסס כולו על מרדף מכוניות בין המשטרה, כלומר- אמריקה החדשה, לבין קוואלסקי- נהג מרוצים שעברו רודף אותו והוא שייך לדור אחר של אמריקה. קוואלסקי עובר בסרט דרך תחנות המאפיינות את שנות ה-60- אופנוענים, היפים, סמים וכו'. הוא נוהג בדודג' לבנה שהפכה לאייקון וקיבלה כבוד רב בסרטו של טרנטינו מ- 2007- Death Proof"". קוואלסקי לא מצליח להתגבר על רודפיו ומתנגש עם מכוניתו בטרקטור ענקי שהמשטרה הציבה- הוא אינו יכול להסתגל לשינוי שעוברת אמריקה ומעדיף להתרסק ולמות מאשר לחיות באמריקה "החדשה". וולט הולך בדרכו.