הבדלים בתפיסה בין תרבותית

כיצד מנתחות ומגיבות אוכולסיות ברחבי העולם בעולם למצבים שונים בחייהם
מחקרים הראו שבאסיה יש תבנית של ייחוס סיבתי שונה מארה"ב. האסייאתים לעיתים קרובות מעדיפים הסברים מצביים להתנ' יותר מהסבר של תכונות. מוריס ופנג מצאו שעיתון סיני מסביר 2 מקרי רצח במונחים של גורמי מצב, בעוד שהעתונים המאריקאים ייתנו לאותם שני מקרי רצח הסברים הקשורים לתכונות אדם. לי מצא שכתבי ספורט אמריקאים ייחסו הישגים בספורט לגורמים פנימיים של השחקן, בעוד שבהונג קונג ייחסו תוצאות לגורמים חיצוניים. הנטיה האסיאתית נוגעת גם לבע"ח, נוטים להתמקד בנסיבות ולא בתכונות הפנימיות של החיה. הבדלים ב"ת בניבוי התנ': 1) סטו' קוריאנים נוטים להשתמש בהנחות לגבי הערכות בסיסיות, כגון מידע על המצב, בחיזוי התנ' אחרים יותר משעשו סטו' אמריקאים. 2) תאור העצמי מול האחר- יפנים, קוריאנים והודים, תארו את עצמם יותר במונחים של גורמי הקשר ספציפיים מאשר תכונות מופשטות. לאסיאתים יש תאוריות מצב להתנ', ולאמריקאים ולארופאים יש תאוריות המתמקדות באדם. האמריקאים-ארופאים מתמקדים בתכונות של האוביקט במטרה לנבא ולהסביר, והאסיאתים נוטים יותר לשטח או להקשר של האוביקט. מגבלה של מחקרים קודמים, היא שרוב ההתנהגויות התרחשו במצב טבעי, אשר למעשה היה שונה ע"פ תרבויות. אין דרך לדעת מה הסיבה העומדת מאחורי ההתרחשות.
במחקר ייחוס טיפוסי, משתתפים מתבקשים לקרוא קטע שכתב אדם אחר, ולהסיק את עמדת הכותב כלפי הנושא. בתנאי בחירה, המשתתפים אמרו שהאדם יכול היה לבחור את הצד לתמיכה. בתנאים של חוסר בחירה, אמרו שהוא נדרש לכתוב על צד מסוים, ופחות הצדיקו בתנאים אלו. גילברט ומאלון הציעו שהאילוץ המצבי, וציפיות לא מציאותיות של התנהגויות, גרמו לטעות הייחוס הבסיסית. אבל, מערביים לעיתים לא ישימו לב שישנו אילוץ, וגם אם כן, סביר שיחלישו את הנתונים המצביים, ולא יאמינו שהוראה של מרצה גרמה לכתיבה תומכת בקסטרו. בכל מקרה, יטענו שהתכונות האישיות הביאו לכתיבה, לביטוי עמדתו.
השערה: טעות היחוס גבוהה יותר אצל אמריקאים-מערב מאשר הקוריאנים-מזרח. מחקר 1: נתנו לנבדקים אמריקאים וקוריאנים לקרוא מאמר שתומך או מתנגד לעונש מוות. לנבדקים במצב של בחירה נאמר שהמאמר נכתב בתנאים של בחירה ולנבדקים במצב של חוסר בחירה נאמר שכותב המאמר התבקש ע"י מרצו לתמוך בצד אחד של עונש מוות. הנבדקים התבקשו להתייחס לעמדתו האמיתית של הכותב כלפי עונש מוות. הנבדקים: 202 סטודנטים אמריקאים ו159 סטודנטים קוריאנים. הנסיין הסביר את מטרת המחקר כך "ניסיון להבין איך אנשים שופטים באמת את אישיותו ועמדתו של אדם אחר בהסתמך על מידע מועט". לנבדקים בתנאי חוסר בחירה הראו את ההוראות שניתנו, כביכול לכותב "אנא כתוב מאמר בעד (למשל) או נגד עונש מוות, ללא קשר לעמדתך, אנו בודקים את כושר הכתיבה שלך". לנבדקים בתנאי בחירה אמרו שההוראות היו "אנא כתוב מאמר בעד או נגד עונש מוות, אנו בודקים את כושר הכתיבה שלך" . לאחר קריאת המאמר שיערו הנבדקים את עמדת הכותב כלפי עונש מוות, ואח"כ הביעו את דעתם האישית לגבי עונש מוות. הערך הנתפס של המאמר: החוקרים הראו שמאמר חלש מתפרש ע"י נבדקים כאילו הכותב החזיק בעמדה הפוכה לזו שכתב. תוצאות: כדי לבדוק את המניפולציה של הבחירה, נתנו להם לסמן על סולם בן 10 איזו דרגה מתאימה למידת חופש הבחירה של הכותב. נבדקים בתנאי בחירה תפסו את רמת חופש הבחירה של הכותב כגבוהה יותר מאלו שבתנאי חוסר בחירה. נבדקים שקראו מאמר בעד ייחסו דעה חיובית יותר של כותב המאמר כלפי עונש מוות ממה שייחסו אלו שקראו מאמר נגד, זהו אפקט עיקרי של תוכן המאמר. אפקט זה התחזק ע"י האינטראקציה של תוכן המאמר ובחירה. בתנאי בחירה ייחסו לכותב עמדות דומות יותר למאמר מאשר בתנאי חוסר בחירה. עם זאת, הירידה בהתאמה בין העמדה המיוחסת לעמדה האמיתית, בין תנאי חוסר בחירה לבחירה היתה חזקה יותר עבור האמריקאים מאשר הקוריאנים. חשובה ביותר העובדה שנבדקים משתי התרבויות ייחסו התאמה חזקה בין העמדות האמיתיות של הכותב לתוכן המאמר בתנאי חוסר בחירה. נבדקים אמריקאים הביעו עמדה תומכת יותר בעונש מוות מנבדקים קוריאנים.
נבדקים אמריקאים תפסו את איכות המאמר כנמוכה יותר משתפסו נבדקים קוריאנים. הדמיון בין הדעה האישית לעמדת הכותב נמצא לא משמעותי בשתי הקבוצות. הסברים: 1) האילוצים המצביים (ללא בחירה, במקרה זה) עשויים שלא להיות מוכרים מספיק עבור נבדקים קוריאנים. 2) ארטיפקט: הסברים חלופיים המטילים ספק בתוקפו של כלי המדידה היות והנחקרים התייחסו למאמר כאילו הוא מידע הרלוונטי לגבי עמדות הכותב. מחקרים תומכים: מרכוס וקיטימה טענו שאנשים מתרבויות שיש בהן תלות פנימית מרגישים שהם צריכים לקרוא את מחשבות האחר כשהם מעורבים באינטראקציה ב"א, ולקחת את ציפיות האחר בחשבון, גם אם אינו מביע אותן. במיוחד כשהיחסים היררכיים באינטראקציה, נבדק (נמוך) צריך לצפות שנסיין (גבוה) ייתן רק מידע רלוונטי. הקוריאנים ציפו לפחות 'רמאות' מצד הנסיין, זה אמור להסביר מדוע הקוריאנים יראו טעות ייחוס בסיסית חזקה יותר. בעיה מתודולוגית: הקוריאנים תפסו את המאמר כטוב יותר מהאמריקאים. זו אולי תוצאה של הצניעות האסייתית לגבי השאלה בה נדרשו להשוות את המאמר למאמר שהם עצמם היו כותבים. התוצאות מעלות את האפשרות שהקוריאנים הראו טעות ייחוס בסיסית גדולה יותר כיוון שהם מצאו את המאמרים בתנאי חוסר בחירה כתובים טוב כל כך עד שהם מצביעים על שכנוע. ניתוח השונות לא תומך באפשרות הזו.
כפתרון, במחקר 2, ניסו לצמצם את הטעות, במקום נסיין הנבדקים היו באותו מצב של כותב המאמר לפני שהם שפטו את עמדת הכותב, מניפולציה זו נועדה לחשוף את הנבדקים לאותם אילוצים מצביים בהם הכותב חווה מצב של חוסר בחירה. דרך נוספת, נתנו להם טיעונים תומכים או מתנגדים לעונש מוות, ונאמר להם שגם כותב המאמר השתמש בהם. מחקר נוסף, אפשר את ההזדמנות לבחון אם הבולטות הגדלה של ההכרחיות שבמצב קושרה עם הפחתה גדולה יותר בהטיית "שחקן-משתתף" עבור קוריאנים מאשר עבור אמריקאים. הנחות המחקר: ניבאו עבור המשתתפים האמריקאים שבולטות האילוצים המצביים לא ישנו דבר בטעות הייחוס הבסיסית, היא תהייה זהה בשלושת המצבים. בניגוד להם ההנחה אצל נבדקים קוריאנים הייתה שבולטות האילוצים תגרום לשינוי משמעותי בטעות הייחוס. טעות הייחוס הבסיסית צריכה להיות קטנה יותר בתנאי חשיפה מאשר בתנאי חוסר בחירה ואולי אף קטנה יותר בתנאי חשיפה וויכוח, הם ציפו שהנבדקים הקוריאנים יהיו פחות סובייקטיבים כלפי השחקנים-הצופים מאשר הנבדקים האמריקאים. שיטה: החוקרים התעניינו באיך הנבדקים יסבירו את התנהגותם כמו שהסבירו את התנ' האחרים, צפוי שהם יסבירו את התנהגותם ואת התנ' האחרים ע"י אילוצים מצביים. הנבדקים יראו שהמאמרים שלהם פחות הושפעו מדעותיהם מאשר מאמר של אחר. כדי לבדוק את הטיית הצופה המשתתף הציגו 2 שאלות:
באיזו מידה ביטאת את עמדתך האמיתית בנוגע לעונש מוות במאמרך?
באיזו מידה הביע האחר את עמדתו האמיתי במאמר בנוגע לעונש מוות?
תוצאות: העלאת הבולטות של הנסיבות לא שינתה בשלושת המצבים אצל הנבדקים האמריקאים, אך השפיעה על הנבדקים הקוריאנים. התוצאות מראות שאילוצים מצביים השפיעו על הקוריאנים. למרות זאת בניסוי של חשיפה + ויכוח הקוריאנים לא הושפעו מאילוצים מצביים. הסבר אפשרי: יתכן והקוריאנים יותר קונפורמים להוראות מאשר האמריקאים. ואם כך, הקוריאנים היו יכולים לכתוב מאמרים משכנעי ולהשתמש במספר רב יותר של טענות מתוך ה-4 לעומת האמריקאים. נמצא כי האמריקאים קונפורמים יותר להוראות הנסיין כי כתבו מאמרים יותר משכנעים, יותר ארוכים, השתמשו ביותר מ-4 הטיעונים שניתנו להם במאמר.
עובדה זו הופכת את תוצאות מחקר 2 ליותר משמעותיות כי האמריקאים נענו בחיוב לאילוצים המצביים. דיון: כאשר המצב המאולץ הופך בולט, קוריאנים בשונה מהאמריקאים היו מסוגלים לזהות את ההשפעה על ההתנ'. כתוצאה מכך, הם נעשו פחות פגיעים לטעות בסיסית מהאמריקאים. יותר מכך, התגובה עבור נבדקים קוריאנים צומצמה במצב של ויכוח וכאשר גישה נבדקה ברמה ספציפית. ממצאים אלה עקביים עם ההנחה שתיאורית התנ' שאירופאים-אמריקאים יכולים להתעלם מהשפעת המצב על התנהגותם, לעומת זאת נבדקים קוריאנים באותם נסיבות נעשים יותר קשובים. האמריקאים דיווחו שהמאמר שכתבו לא שיקף את דעתם האמיתית בגלל שכפו עליהם לכתוב עפ"י הוראות שניתנו להם, ותפיסתם בכך הייתה זהה לקוריאנים. לעומת זאת האמריקאים חשבו כי המאמר של האדם האחר שיקף את דעתו האמיתית למרות שאילצו אותו בדיוק כמוהם. בניגוד הקוריאנים דיווחו כי המאמר של החוקר לא שיקף את דעתו כפי שדעתם לא השתקפה במאמר. דיון כללי: ראשית: ניתן להסיק ממחקרים 1+2, שגם קוריאנים וגם אמריקאים הראו טעות ייחוס בסיסית במצב חוסר בחירה. לא ברור מדוע אסייתים סובייקטיביים לטעות ייחוס בסיסית, הסיבה יכולה להיות נעוצה בכשל לוגי או בחוסר בולטות של מצבי אילוץ. שנית: כשהאילוץ נעשה בולט בעיקר במצב שמציבים את הנבדקים באותו מצב כמו החוקר, קוריאנים היו מסוגלים להסתמך על ניסיונם לגבי התנ' האחר, לכן טעות הייחוס קטנה. בניגוד אמריקאים הושפעו מעט מבולטות המניפולציה.שלישית: הנבדקים היו באותו מצב כמו החוקר, הקוריאנים הבינו שהם עצמם כמו החוקר הושפעו מהאילוץ המצבי ולא הבחינו בהבדל צופה-משתתף. בניגוד ,האמריקאים הראו את ההבדל צופה-משתתף, לטענתם התנהגותם הייתה עקב אילוץ מצבי אך התנהגות החוקר הייתה לפי דעתו. דיסוננס קוגנטיבי: אנשים מראים את אפקט הדיסוננס, מכיוון שהם לא מודעים לכך שהתנהגותם מושפעת מאילוצים מצביים, למשל נבדקים בניסוי של פסטינגר וקארלסמית אולי הרגישו שתגמול כספי ($1) לא גרם להם לומר משהו שסותר את דעתם האמיתית, אך כשלון לזהות תפקיד סיבתי של מצב חברתי, הם היו צריכים להסיק שהם חייבים להיות בעלי דעות מתאימות לאלו שהם אמרו לאחרים. אם הם היו מודעים לתפקיד הסיטואציה ייתכן והשפעת הדיסוננס לא הייתה מופיעה. אם זה נכון, הרי שעלינו לצפות שהשפעת עצמה-נכנעות שכיח בתרבות האסייתית. אסייתים כנראה מודעים לכך שהתנהגותם לעיתים נגרמת ע"י אילוצים מצביים והם לא צריכים לחפש סיבות פנימיות וע"י זה ליצור את השפעות הדיסוננס. לפחות שני מחקרים נכשלו בהשגת דיסוננס אצל האסייתים בפרדיגמת עצמה-נכנעות.

אנו מעלים את השאלה הראשונה לגבי מי לא יהיה מופתע ממחקרים קלאסיים בפסיכולוגיה חברתית? בהינתן התוצאות של המחקר העכשווי ושל האחרים: אסייתים לא יופתעו מהמחקרים מאותה סיבה שחבריהם האמריקאים כן יופתעו. אם מחקרים קלאסיים אלו התנהלו, במקרה באסיה, יתכן והם לא ימשכו את אותה תשומת לב שהיו מושכים בתרבויות מערביות. במידת מה ייתכן והיו מבוקרים בגלל חוסר הספק. ניתן לראות כי טעות הייחוס הבסיסית והטית הצופה המשתתף נעוצות בהתעלמות מגורם המצב. כיום יש הסכמה כי אנשים מהמערב נוטים לראות באדם את האחראי על התנ' ובמזרח נוטים להתיחס להקשר הכולל של התנ'. נטיה זו קשורה להבדלים כלליים יותר בדרך החשיבה, ונטען כי במערב החשיבה היא אנליטית, המתאפיינת בהתמקדות באוביקט ובשיוכו לקטגוריה על סמך מאפייניו. במזרח החשיבה הוליסטית, המתבטאת בתפיסת האוביקט יחד עם ההקשר בו הוא נתון.


מחקרים הראו שבאסיה יש תבנית של ייחוס סיבתי שונה מארה"ב. האסייאתים לעיתים קרובות מעדיפים הסברים מצביים להתנ' יותר מהסבר של תכונות. מוריס ופנג מצאו שעיתון סיני מסביר 2 מקרי רצח במונחים של גורמי מצב, בעוד שהעתונים המאריקאים ייתנו לאותם שני מקרי רצח הסברים הקשורים לתכונות אדם. לי מצא שכתבי ספורט אמריקאים ייחסו הישגים בספורט לגורמים פנימיים של השחקן, בעוד שבהונג קונג ייחסו תוצאות לגורמים חיצוניים. הנטיה האסיאתית נוגעת גם לבע"ח, נוטים להתמקד בנסיבות ולא בתכונות הפנימיות של החיה. הבדלים ב"ת בניבוי התנ': 1) סטו' קוריאנים נוטים להשתמש בהנחות לגבי הערכות בסיסיות, כגון מידע על המצב, בחיזוי התנ' אחרים יותר משעשו סטו' אמריקאים. 2) תאור העצמי מול האחר- יפנים, קוריאנים והודים, תארו את עצמם יותר במונחים של גורמי הקשר ספציפיים מאשר תכונות מופשטות. לאסיאתים יש תאוריות מצב להתנ', ולאמריקאים ולארופאים יש תאוריות המתמקדות באדם. האמריקאים-ארופאים מתמקדים בתכונות של האוביקט במטרה לנבא ולהסביר, והאסיאתים נוטים יותר לשטח או להקשר של האוביקט. מגבלה של מחקרים קודמים, היא שרוב ההתנהגויות התרחשו במצב טבעי, אשר למעשה היה שונה ע"פ תרבויות. אין דרך לדעת מה הסיבה העומדת מאחורי ההתרחשות.
במחקר ייחוס טיפוסי, משתתפים מתבקשים לקרוא קטע שכתב אדם אחר, ולהסיק את עמדת הכותב כלפי הנושא. בתנאי בחירה, המשתתפים אמרו שהאדם יכול היה לבחור את הצד לתמיכה. בתנאים של חוסר בחירה, אמרו שהוא נדרש לכתוב על צד מסוים, ופחות הצדיקו בתנאים אלו. גילברט ומאלון הציעו שהאילוץ המצבי, וציפיות לא מציאותיות של התנהגויות, גרמו לטעות הייחוס הבסיסית. אבל, מערביים לעיתים לא ישימו לב שישנו אילוץ, וגם אם כן, סביר שיחלישו את הנתונים המצביים, ולא יאמינו שהוראה של מרצה גרמה לכתיבה תומכת בקסטרו. בכל מקרה, יטענו שהתכונות האישיות הביאו לכתיבה, לביטוי עמדתו.
השערה: טעות היחוס גבוהה יותר אצל אמריקאים-מערב מאשר הקוריאנים-מזרח. מחקר 1: נתנו לנבדקים אמריקאים וקוריאנים לקרוא מאמר שתומך או מתנגד לעונש מוות. לנבדקים במצב של בחירה נאמר שהמאמר נכתב בתנאים של בחירה ולנבדקים במצב של חוסר בחירה נאמר שכותב המאמר התבקש ע"י מרצו לתמוך בצד אחד של עונש מוות. הנבדקים התבקשו להתייחס לעמדתו האמיתית של הכותב כלפי עונש מוות. הנבדקים: 202 סטודנטים אמריקאים ו159 סטודנטים קוריאנים. הנסיין הסביר את מטרת המחקר כך "ניסיון להבין איך אנשים שופטים באמת את אישיותו ועמדתו של אדם אחר בהסתמך על מידע מועט". לנבדקים בתנאי חוסר בחירה הראו את ההוראות שניתנו, כביכול לכותב "אנא כתוב מאמר בעד (למשל) או נגד עונש מוות, ללא קשר לעמדתך, אנו בודקים את כושר הכתיבה שלך". לנבדקים בתנאי בחירה אמרו שההוראות היו "אנא כתוב מאמר בעד או נגד עונש מוות, אנו בודקים את כושר הכתיבה שלך" . לאחר קריאת המאמר שיערו הנבדקים את עמדת הכותב כלפי עונש מוות, ואח"כ הביעו את דעתם האישית לגבי עונש מוות. הערך הנתפס של המאמר: החוקרים הראו שמאמר חלש מתפרש ע"י נבדקים כאילו הכותב החזיק בעמדה הפוכה לזו שכתב. תוצאות: כדי לבדוק את המניפולציה של הבחירה, נתנו להם לסמן על סולם בן 10 איזו דרגה מתאימה למידת חופש הבחירה של הכותב. נבדקים בתנאי בחירה תפסו את רמת חופש הבחירה של הכותב כגבוהה יותר מאלו שבתנאי חוסר בחירה. נבדקים שקראו מאמר בעד ייחסו דעה חיובית יותר של כותב המאמר כלפי עונש מוות ממה שייחסו אלו שקראו מאמר נגד, זהו אפקט עיקרי של תוכן המאמר. אפקט זה התחזק ע"י האינטראקציה של תוכן המאמר ובחירה. בתנאי בחירה ייחסו לכותב עמדות דומות יותר למאמר מאשר בתנאי חוסר בחירה. עם זאת, הירידה בהתאמה בין העמדה המיוחסת לעמדה האמיתית, בין תנאי חוסר בחירה לבחירה היתה חזקה יותר עבור האמריקאים מאשר הקוריאנים. חשובה ביותר העובדה שנבדקים משתי התרבויות ייחסו התאמה חזקה בין העמדות האמיתיות של הכותב לתוכן המאמר בתנאי חוסר בחירה. נבדקים אמריקאים הביעו עמדה תומכת יותר בעונש מוות מנבדקים קוריאנים.
נבדקים אמריקאים תפסו את איכות המאמר כנמוכה יותר משתפסו נבדקים קוריאנים. הדמיון בין הדעה האישית לעמדת הכותב נמצא לא משמעותי בשתי הקבוצות. הסברים: 1) האילוצים המצביים (ללא בחירה, במקרה זה) עשויים שלא להיות מוכרים מספיק עבור נבדקים קוריאנים. 2) ארטיפקט: הסברים חלופיים המטילים ספק בתוקפו של כלי המדידה היות והנחקרים התייחסו למאמר כאילו הוא מידע הרלוונטי לגבי עמדות הכותב. מחקרים תומכים: מרכוס וקיטימה טענו שאנשים מתרבויות שיש בהן תלות פנימית מרגישים שהם צריכים לקרוא את מחשבות האחר כשהם מעורבים באינטראקציה ב"א, ולקחת את ציפיות האחר בחשבון, גם אם אינו מביע אותן. במיוחד כשהיחסים היררכיים באינטראקציה, נבדק (נמוך) צריך לצפות שנסיין (גבוה) ייתן רק מידע רלוונטי. הקוריאנים ציפו לפחות 'רמאות' מצד הנסיין, זה אמור להסביר מדוע הקוריאנים יראו טעות ייחוס בסיסית חזקה יותר. בעיה מתודולוגית: הקוריאנים תפסו את המאמר כטוב יותר מהאמריקאים. זו אולי תוצאה של הצניעות האסייתית לגבי השאלה בה נדרשו להשוות את המאמר למאמר שהם עצמם היו כותבים. התוצאות מעלות את האפשרות שהקוריאנים הראו טעות ייחוס בסיסית גדולה יותר כיוון שהם מצאו את המאמרים בתנאי חוסר בחירה כתובים טוב כל כך עד שהם מצביעים על שכנוע. ניתוח השונות לא תומך באפשרות הזו.
כפתרון, במחקר 2, ניסו לצמצם את הטעות, במקום נסיין הנבדקים היו באותו מצב של כותב המאמר לפני שהם שפטו את עמדת הכותב, מניפולציה זו נועדה לחשוף את הנבדקים לאותם אילוצים מצביים בהם הכותב חווה מצב של חוסר בחירה. דרך נוספת, נתנו להם טיעונים תומכים או מתנגדים לעונש מוות, ונאמר להם שגם כותב המאמר השתמש בהם. מחקר נוסף, אפשר את ההזדמנות לבחון אם הבולטות הגדלה של ההכרחיות שבמצב קושרה עם הפחתה גדולה יותר בהטיית "שחקן-משתתף" עבור קוריאנים מאשר עבור אמריקאים. הנחות המחקר: ניבאו עבור המשתתפים האמריקאים שבולטות האילוצים המצביים לא ישנו דבר בטעות הייחוס הבסיסית, היא תהייה זהה בשלושת המצבים. בניגוד להם ההנחה אצל נבדקים קוריאנים הייתה שבולטות האילוצים תגרום לשינוי משמעותי בטעות הייחוס. טעות הייחוס הבסיסית צריכה להיות קטנה יותר בתנאי חשיפה מאשר בתנאי חוסר בחירה ואולי אף קטנה יותר בתנאי חשיפה וויכוח, הם ציפו שהנבדקים הקוריאנים יהיו פחות סובייקטיבים כלפי השחקנים-הצופים מאשר הנבדקים האמריקאים. שיטה: החוקרים התעניינו באיך הנבדקים יסבירו את התנהגותם כמו שהסבירו את התנ' האחרים, צפוי שהם יסבירו את התנהגותם ואת התנ' האחרים ע"י אילוצים מצביים. הנבדקים יראו שהמאמרים שלהם פחות הושפעו מדעותיהם מאשר מאמר של אחר. כדי לבדוק את הטיית הצופה המשתתף הציגו 2 שאלות:
באיזו מידה ביטאת את עמדתך האמיתית בנוגע לעונש מוות במאמרך?
באיזו מידה הביע האחר את עמדתו האמיתי במאמר בנוגע לעונש מוות?
תוצאות: העלאת הבולטות של הנסיבות לא שינתה בשלושת המצבים אצל הנבדקים האמריקאים, אך השפיעה על הנבדקים הקוריאנים. התוצאות מראות שאילוצים מצביים השפיעו על הקוריאנים. למרות זאת בניסוי של חשיפה + ויכוח הקוריאנים לא הושפעו מאילוצים מצביים. הסבר אפשרי: יתכן והקוריאנים יותר קונפורמים להוראות מאשר האמריקאים. ואם כך, הקוריאנים היו יכולים לכתוב מאמרים משכנעי ולהשתמש במספר רב יותר של טענות מתוך ה-4 לעומת האמריקאים. נמצא כי האמריקאים קונפורמים יותר להוראות הנסיין כי כתבו מאמרים יותר משכנעים, יותר ארוכים, השתמשו ביותר מ-4 הטיעונים שניתנו להם במאמר.
עובדה זו הופכת את תוצאות מחקר 2 ליותר משמעותיות כי האמריקאים נענו בחיוב לאילוצים המצביים. דיון: כאשר המצב המאולץ הופך בולט, קוריאנים בשונה מהאמריקאים היו מסוגלים לזהות את ההשפעה על ההתנ'. כתוצאה מכך, הם נעשו פחות פגיעים לטעות בסיסית מהאמריקאים. יותר מכך, התגובה עבור נבדקים קוריאנים צומצמה במצב של ויכוח וכאשר גישה נבדקה ברמה ספציפית. ממצאים אלה עקביים עם ההנחה שתיאורית התנ' שאירופאים-אמריקאים יכולים להתעלם מהשפעת המצב על התנהגותם, לעומת זאת נבדקים קוריאנים באותם נסיבות נעשים יותר קשובים. האמריקאים דיווחו שהמאמר שכתבו לא שיקף את דעתם האמיתית בגלל שכפו עליהם לכתוב עפ"י הוראות שניתנו להם, ותפיסתם בכך הייתה זהה לקוריאנים. לעומת זאת האמריקאים חשבו כי המאמר של האדם האחר שיקף את דעתו האמיתית למרות שאילצו אותו בדיוק כמוהם. בניגוד הקוריאנים דיווחו כי המאמר של החוקר לא שיקף את דעתו כפי שדעתם לא השתקפה במאמר. דיון כללי: ראשית: ניתן להסיק ממחקרים 1+2, שגם קוריאנים וגם אמריקאים הראו טעות ייחוס בסיסית במצב חוסר בחירה. לא ברור מדוע אסייתים סובייקטיביים לטעות ייחוס בסיסית, הסיבה יכולה להיות נעוצה בכשל לוגי או בחוסר בולטות של מצבי אילוץ. שנית: כשהאילוץ נעשה בולט בעיקר במצב שמציבים את הנבדקים באותו מצב כמו החוקר, קוריאנים היו מסוגלים להסתמך על ניסיונם לגבי התנ' האחר, לכן טעות הייחוס קטנה. בניגוד אמריקאים הושפעו מעט מבולטות המניפולציה.שלישית: הנבדקים היו באותו מצב כמו החוקר, הקוריאנים הבינו שהם עצמם כמו החוקר הושפעו מהאילוץ המצבי ולא הבחינו בהבדל צופה-משתתף. בניגוד ,האמריקאים הראו את ההבדל צופה-משתתף, לטענתם התנהגותם הייתה עקב אילוץ מצבי אך התנהגות החוקר הייתה לפי דעתו. דיסוננס קוגנטיבי: אנשים מראים את אפקט הדיסוננס, מכיוון שהם לא מודעים לכך שהתנהגותם מושפעת מאילוצים מצביים, למשל נבדקים בניסוי של פסטינגר וקארלסמית אולי הרגישו שתגמול כספי ($1) לא גרם להם לומר משהו שסותר את דעתם האמיתית, אך כשלון לזהות תפקיד סיבתי של מצב חברתי, הם היו צריכים להסיק שהם חייבים להיות בעלי דעות מתאימות לאלו שהם אמרו לאחרים. אם הם היו מודעים לתפקיד הסיטואציה ייתכן והשפעת הדיסוננס לא הייתה מופיעה. אם זה נכון, הרי שעלינו לצפות שהשפעת עצמה-נכנעות שכיח בתרבות האסייתית. אסייתים כנראה מודעים לכך שהתנהגותם לעיתים נגרמת ע"י אילוצים מצביים והם לא צריכים לחפש סיבות פנימיות וע"י זה ליצור את השפעות הדיסוננס. לפחות שני מחקרים נכשלו בהשגת דיסוננס אצל האסייתים בפרדיגמת עצמה-נכנעות.

אנו מעלים את השאלה הראשונה לגבי מי לא יהיה מופתע ממחקרים קלאסיים בפסיכולוגיה חברתית? בהינתן התוצאות של המחקר העכשווי ושל האחרים: אסייתים לא יופתעו מהמחקרים מאותה סיבה שחבריהם האמריקאים כן יופתעו. אם מחקרים קלאסיים אלו התנהלו, במקרה באסיה, יתכן והם לא ימשכו את אותה תשומת לב שהיו מושכים בתרבויות מערביות. במידת מה ייתכן והיו מבוקרים בגלל חוסר הספק. ניתן לראות כי טעות הייחוס הבסיסית והטית הצופה המשתתף נעוצות בהתעלמות מגורם המצב. כיום יש הסכמה כי אנשים מהמערב נוטים לראות באדם את האחראי על התנ' ובמזרח נוטים להתיחס להקשר הכולל של התנ'. נטיה זו קשורה להבדלים כלליים יותר בדרך החשיבה, ונטען כי במערב החשיבה היא אנליטית, המתאפיינת בהתמקדות באוביקט ובשיוכו לקטגוריה על סמך מאפייניו. במזרח החשיבה הוליסטית, המתבטאת בתפיסת האוביקט יחד עם ההקשר בו הוא נתון.


עומר
דירוג:  

הוסיפו ל Facebook Share on Twitter

הוספת תגובה / יצירת קשר עם עומר לפידות

שם מלא: *

אימייל: *
(האימייל לא יפורסם בשום מקום באתר)
כותרת: *
תוכן:
7 + 8 =