מילוס - מקיפים את האי בקיאקים

מילוס הוא האי החמישי בגודלו מבין האיים הקיקלדיים. שטחו כ 151 קמ"ר ולו 126 קילומטר של רצועות חוף.
את שלב הבידוק הבטחוני עברנו בהצלחה, לא לפני שהבודקת היווניה אחזה בשאפט קארבון המעוקל שלי כבנבוט ואיימה באיחסון אכזרי בבטן המטוס. (lendal שקיבלתי מרמי, מומלץ לטובת הפרקים והמצב רוח...).
התייעצות קבוצתית הובילה למסקנה שחריגים ככל שנהיה אנחנו כנראה לא מזיקים והורשנו לעלות למטוס. קצת הצטערנו שהבוקר כבר עלה וראינו באור יום את ה"מטוס" ובאמת שהשם קצת מוגזם כשהמדובר בקופסת גפרורים מעופפת. נשימה עמוקה והמראה. 35 דקות של טיסה נמוכה, הזדמנות להתחיל להכיר את הנוף המקומי או להשלים קצת שינה.
זהו. הגענו. יוון, הדבר האמיתי. מחלון המונית נשקף המפרץ, ים כחול, מזה כחול, חזק ומנצנץ והבתים הלבנים והפסטורלים של העיר אדאמס שם נעביר את הלילה ראשון במלון קטן על החוף.
למרות השעה המאוחרת מחשיך רק אחרי השעה 21:00, האוסטרלי שמשכיר לנו את הקיאקים מגיע.
חתירת התאמה קצרה ללהוטים ותשעת הקיאקים מועלים אחר כבוד לדשא שמול המלון.
ישראל ורענן שמרגישים קצת מודאגים עושים את המיטב להכניס את הקיאקים למיטה ומסתפקים לבסוף בפתרון פשרה של מיקומם מתחת לחלון החדר.

יום שני 12.06.2006 – יום 1 לחתירה.
היעד להיום חציית המפרץ של אדאמס וחניית לילה ב Ag. Yannis Bay .
מתעוררים מוקדם לבוקר קר ואפרורי, למרות ההגנה שבמפרץ הים לא שקט. אריזת הציוד בקיאקים מאמתת כל אחד עם הקיבולת הקיימת והיכולת לוותר על הציוד הלא הכרחי. שרון שהגיעה מוכנה כנראה ליאכטה מלווה, עוברת תהליך גמילה קשה בסיוע של רמי ונותרת עם 30% ממה שארזה בתיק.
כמה שמחנו בהמשך כשגילינו שמתוך מה שעבר את הסינון הקפדני נמצאו שקיות במבה בייגלה וההברקה של הטיול, שקיות מסודרות לפי ימים מלאות באגוזים ופירות יבשים איזו ברכה לאחר חתירת בוקר מאומצת לנוח על החוף ולכרסם איזו תבלה או שקד!
חציית המפרץ מתגלה כמשימה קשה. חתירה לכיוון מערב מול רוח של בסביבות 25 קשר וים גבוה.
מזל שאף אחד לא סובל ממחלות ים... מאמץ חתירה רצוף וארוך שהסתיים בעצירת מנוחה על חוף סלעי וקודר של אבני בזלת עגולות בכל גודל אפשרי. עדי התחיל במסע איסוף האבנים שלו (רק לקראת סוף הטיול התחלנו להבין מה כבד שם בקיאק שלו...). קפה קטן, נשנוש וסיבוב קטן להכרת השטח – ממשיכים.
עוקפים את Cape Vani  איזו רוח יש בפינות??!! ממשיכים לחתור לכיוון צפון. על המפה מתנוסס הכיתוב שיהפוך למוטו של הטיול "Don’t miss the crack " (באדיבותו של תומס).
סיום החתירה בסביבות 18:00 כל אחד מחפש את מיקום הלילה שלו ותומס פוצח במרץ במלאכת בישול ארוחת הערב.
מסביב למדורה שמענו מתומס את תולדותיו הטרגיות של אדיפוס ורענן הכין סקירה בנושא מושגים מודרנים שנגזרו ממילים ואירועים ששורשם ביוון הקלאסית. יום שלישי 13.06.2006 – יום 2 לחתירה.
למרות שהשמש זרחה מצדו השני של ההר שלמרגלותיו חנינו, נהנינו מבוקר יפה מלא צבע וצלילי הפעמונים והפעיות המקריות של עדרי העיזים שרעו בסביבה.
אבנר שמלבד היותו תאורטיקן מטמתיקאי בחסד יש לו חיבה רבה לתרגילי גב ותחביבו העיקרי בטיול היה פריקה ואריזה של כמויות הציוד הבלתי נדלות שלו... אחרי הבוקר הזה כבר דאגתי להעיר אותו מידי יום ב 06:00 כי בפחות מ 3 שעות אין סיכוי שהקיאק שלו יהיה במים...
את היום שעבר עלינו באמת שקשה להכניס למסגרת של מילים.
האי עשוי מסוגי סלע שונים ומחצבים בצבעי שחור ולבן, זהב ואפילו אדום (לי זה עשה חשק לגלידה...).
לאזור המערות ניתן השם היווני Kleftico , תומס הסביר שמשמעות השם באה מסוג של תבשיל כבש מקומי שמזכיר את התצורה המחוררת  של המערות באזור.
חניית ביניים במכרה נטוש של גופרית , סיפקה הזדמנות לחבר&'ה להשתעשע בקרוניות ברזל על מסילה ולבחון פתחי מכרה מתים לנפול. ההרפתקאות עברו בשלום ויצאנו שוב לדרך.
ראינו צוקים בדוגמאות גיאומטריות של שחור ולבן, נכנסנו במערות שחלקן היה צר ועמוק או רחבות ידים וגבוהות, חתרנו במעברים בין מערות ושערי סלע אדירים המתנשאים מתוך הים. פלא ועוד פלא, רענן אומר שזה כמו להסתובב במוזיאון וגם הרגליים כואבות בהתאם...
בכל נקיק ומערה ההרגשה הייתה שזה המקום הכי יפה שיש, עובדה שהחזיקה מעמד כמובן רק עד המערה הבאה.

את חניית הצהריים עשינו ב Kipos , חוף ציורי עם בית יווני קטן בקצהו. נהנינו מארוחת צהרים של סלט יווני כהלכתו כולל גבינת פטה יוונית (שהדהימה ביכולת השרידה שלה את תנאי האחסון בקיאק) שפע של בצל סגול וקצת חול. מזג האוויר כבר החל מתבהר ויכולנו גם לשחות במפרצון ולתפוס איזו תנומה קלה בשמש.
בהמשך החתירה של אותו היום הופתענו לגלות מערה שמבעבעת בה נביעה רותחת של מים בריח הגופריתי המוכר. המים בקעו מהסלע בכמה אזורים מתחת ומעל פני המים וניגרו על הצוק או יצרו בריכות קטנות וקטלניות בקו המים.

יום רביעי 14.06.2006 – יום 3 לחתירה.
השמש קופחת בחזקה כבר בבוקר והים קרוב לשטוח.
תכונה מעניינת של האי שגילינו כבר ביום הראשון הייתה שמחד, כיוון הרוח משתנה ללא הרף מספר רב של פעמים ביום. ומאידך, שלא משנה לאיזה כיוון חתרנו בים האגאי תמיד הרוח הייתה מולנו.
כשהטמפרטורות עלו זה הקל על החתירה כבריזה נעימה.
בהמשך היום החלטנו לסיים את החתירה באי שכן בשם Kimolos . החתירה הייתה נעימה וכל אחד התכנס בקצב ובחשק שלו. ישראל ורענן ניצלו הזדמנות לפתוח בתחרות ויוסי כנראה ניסה להגיע לקפריסין.
משכנו את חתירת הבוקר עד 14:00 וסיימנו את אותו היום מוקדם כדי להעניק לכולנו הזדמנות לשחרר קצת שרירים ולנפוש את שארית היום. לרגל האירוע יצאנו לים לתרגל "רולים" ו"סקאלינג", ואפילו עדי וישראל הצליחו לבסוף לגלגל את הקיאק הזוגי. לא לפני שבניסיון הראשון ישראל ניסה לעלות מצד ימין ועדי מצד שמאל. אין מה לעשות חבר&'ה בקיאק זוגי צריך שיתוף פעולה...
הפתעה מצוינת נתגלתה בדמותה של מסעדה מקומית קטנטונת. בעזרתם של ישראל שהוכתר כגזבר ותומס שהצליחו לארגן ארוחת ערב "אסלית" מקומית שכללה מיני סוגים של דגים קטנים סלט תרד מסורתי וכמובן סלט יווני כמו שרק היוונים יודעים לעשות. אפילו הבירה המקומית והקרה הייתה הצלחה מוחצת.
מנואל שבילה 3 שנים באתונה גם האיץ בנו לנסות איזה כוהל מקומי שעשוי מעץ האורן ויש לו שם של תרופה, הריח היה מצוין, לגבי הטעם? טוב כנראה שזה תלוי את מי שואלים...
שקיעה אדומה היוותה את הקינוח המתוק של אותה ארוחה ומשם המשכנו למדורה על החוף.

יום חמישי 15.06.2006 – יום 4 לחתירה.
יציאה מKimolos בבוקר חתרנו חזרה למילוס והקפנו עוד זוג איים קטנים ומקסימים בדרך. האיים היו עשויים מאבן בזלתית וכולה משושים, משושים במבנה גיאומטרי מושלם. האפקט היה מרהיב אפילו יותר כאשר בכניסה למערה ימית באי ניתן היה לצפות מלמטה בתקרת המערה שנוצרה.
שחפים לבנים שקיננו על האי סיפקו ניגוד לבן לאבן השחורה – מקסים!!

בסוף היום קיבלנו את הדובדבן שבקצפת, קבוצה של 3 סלעים שהיתמרו מהים  במבנה מרהיב ועוצר נשימה שצבעי השמים הנשקפים מהחריצים וחלון שבסלע מקבלים נופח דרמטי של סוף היום. כבר היינו עייפים אז סיכמנו שנחזור שוב בבוקר שלמחרת כדי למצות את המקום. את הלילה העברנו ב Paleohori.

יום שישי 16.06.2006 – יום 5 לחתירה.
יום אחרון לחתירה, בארוחת הבוקר אפשר היה למצוא את שאריות הצידה מהטיול. נקניק שספקות קשים הועלו בהקשר למקור הבשר שלו ובמיה מקופסת שימורים את הריבה והשוקולד למריחה רענן ועדי חיסלו כבר בערב הקודם הייתה מעורבת שם גם סוכריית מקל ששימשה ככפית ושוקולד שאבנר החליט שהוא ממתיק מצוין בקפה שכולנו נאלצנו לשתות ללא סוכר בהנהגתם של רמי ותומס.
הפלאים נמשכו באותו יום במפרצים ומעגנים של תצורות סלע מרהיבות הים היה שטוח וצבעו גוונים של טורקיז ירוק וכחול בהתאם לגובה הקרקעית. המקום היה גן עדן מקומי ולא משנה כמה פעמים עברנו מתחת לשערים ובמערות. כל פעם הייתה נראית מופלאה מקודמתה ועוצרת נשימה.
עצירת ביניים באזור מגורים קטן שנחצב בסלע של הצוק הנושק לים ומשמש את התושבים המקומיים כבית קיץ או מחסנים לאחסון סירות.
שתינו קפה והאזנו להרצאה מרתקת של תומס על התפתחות הדת הקתולית והמבנה האורטודוקסי ביוון.
כשנכנסנו לקיאקים כבר הרחנו את הסוף.
כל אחד קיבל את ההזדמנות להיפרד בקצב שלו מהחוויות החזקות שעברנו בימים האחרונים.
ההגעה חזרה לאדאמס הייתה שמחה מהולה בעצב, השמחה לאיזו מקלחת של מים מתוקים ומנוחה והעצב מסיומו של טיול מופלא שכולנו היינו רוצים להמשיך לפחות לעוד שבוע.
בערב לאחר ההזדכות על הקיאקים עלינו לעיירה Plaka . המקום לא היה יכול להיות מושלם יותר, העיירה הקטנה יושבת על פסגתו של ההר. הדרך לפיסגה רצופה במדרגות לולייניות, כנסיות ובתי תפילה קטנים כמובן שהכל צבוע בלבן ובכחול.
בפיסגה שוכנת הכנסייה האחרונה מלמעלה קיבלנו מבט פנורמי על האי כולו (מלמעלה 150 הקילומטרים שעברנו בהקפת האי היו נראים קצרים במיוחד).
החבר&'ה נשארו לצפות בשקיעה מרהיבה ואני יצאתי לשוטט בסימטאות הצרות והבתים הקטנים.
היוונים, אנשים רחבי לב, שמחים ומלאי אמונה יצרו את הארכיטקטורה המושלמת לתוואי הנוף וממלאים אותו באווירה הייחודית כל כך למקום.

יום שבת 17.06.2006.
היה לנו עד השעה 15:00 להיפרד מהאי. כל אחד פנה לעיסוקיו, הסתובבות בעיר, קניית מתנות לאלה שלא זכו להיות איתנו או שחיה בים הנהדר והקריר (להערכתי 22-23 מעלות).
חזרה הביתה, מתחילות להזדחל מחשבות מהמציאות היומיומית שהשארנו מאחורינו. ולמרות שהמחשבות עלולות לנדוד הלב לא מסוגל לשכוח.

לא נסיים בלי שבחים, לתומס שתפר את הטיול הזה לפרטיו והניח לנו פשוט ליהנות בלי דאגות.
שהיה שם בחוד המוביל ובמאסף רמי גיל עם תמיכה מורלית ושפע של טיפים וידע לשיפור הטכניקה.
לכל השותפים לחוויה, שהצלחנו ביחד להגשים את המשימה ויצרנו את ההווי שבנה את הטיול.
תודה למילוס שהעניקה לנו את הזכות לבקר עומקי סודותיה ולהגיע הביתה בשלום כדי לספר לחבר&'ה....