ים, מלח ובוץ

יצאנו אט למסע של 10 ק"מ (לכל כיוון!!!) ללא התחרות, כך נתבקשנו. אפילו מאיר המהיר שמר על הקצב והיינו לאגודה. את השיירה הוביל תומס שהיה לנו לפה ולעיניים הסביר לנו בקצרה את תופעת ים המלח, נתן סקירה גיאוגרפית הבטנו בהר נבו ולא יכולנו לבוא אליו, והשאיר לנו הרבה זמן להינות מהוד הקדומים ומנוף הבראשית של אזור זה, שנטע בנו את ההרגשה שאנו הנחשונים של המקום. נפעמנו לראות את גבישי המלח לצורותיו , לא האמנו למראה הסלעים הצחיחים שהתבררו כגושי בוץ שמנונייים וטובעניים, כמצוות תומס מלומדה, התכסינו כולנו בבוץ מכף רגל ועד ראש, ובמקביל סעדנו ליבנו מכל טוב אבל במשורה... המשכנו בנחת, השמש קפחה, הרוח שנשבה בגבינו הקלה על החתירה תכול המים הרגיע את הנפש, והבוץ על גופינו הפך אט אט למעטה של בטון, למזלנו נשמע קולו של תומס שקרא "מים"...מים.. שיצר הפלג. לא היה קץ לאושרנו.. המקום הקטן הזה כמו נס חנוכה הספיק לכל החבורה, נדנדנו ממקור מים למשנהו ואין קץ לשמחתנו. מידי פעם טבלנו במימי ים-המלח ונהנינו מסגולותיו. גם הסרטן, מסתבר רצה להגיע אל הים הגדול, שגיב חירף נפשו והצילו ברגע האחרון והחזירו לכור מחצבתו אבל הסרטן העיקש לא ויתר ובא אף הוא לצוף בים המלח. חצות היום... השמש בים המלח קופחת שבעתיים, הרוח מתחזקת ואנו מקבלים פקודה לנוע חזרה.. בדרך עצר מאיר בגלל קריאת-טבע (תמונת השבוע.....) אבל מיד אח"כ מתיצב בראש החץ ופותח מלוא מנועים קדימה.. הוא מושך איתו את סיטון ואת שגיב, סיטון נכנע אחרי כברת דרך... עירית לא מרפה ומושכת איתה את עמנואל ששומרים על רווח סביר ממאיר. מאחור שומרת על קצב אחיד ומרחק סביר טל כששרון הלומת השינה סוגרת את הפער. אחרונות חביבות וחמודות ו.... קרן גלילה ולאה ורמי כמובן.. כולנו בשארית כוחנו חותרים בלהט, כי הרוח חזקה יותר בדרך חזרה, הגלים מעט גבוהים בדרך חזרה, החום לוהט יותר בדרך חזרה, והרעב קשה יותר בדרך חזרה, ולכן, חתרנו וחתרנו ללא הרף, כי כולם כולם רצו להספיק לנעוץ שוב את עינינו באותה חבורת נודיסטים שחשבה שבמקום הכי נמוך בעולם אף אחד אבל אף אחד .חוץ מאלוהים.. לא יכול לראות להם........ בסוף הגענו לחוף מרוצים אך מ ו ת ש י ם.... הגענו הביתה הלכנו לישון ו... התעוררנו ביום שני... היה חלום.