מאדאם בובארי/ גוסטב פלובר

מאת: אינגה בבלוג של סיגלית בן-ישראל
מאדאם בובארי/ גוסטב פלובר
כנראה שהספר הזה הוא ביקורת חברתית על התנועה הרומאנטית, ולטעמי? למה זה יהיה רלוונטי היום? כביקורת על הריקנות שיש היום אצל חלקים נרחבים מאוד מהאוכלוסייה.

מצרפתית:אירית עקרבי
הוצאת הספרייה החדשה, 1991.
294 עמודים

סקירות על ספרים עם חיי מדף עשו לי חשק לחזור למשהו ישן יותר, שרק אצלי בבית עומד כבר שלוש שנים כמעט ובתודעה הקולקטיבית? יותר ממאה וחמישים שנים.

מאדאם (אמה) בובארי קראה הרבה ספרים, התעניינה במגוון נושאים, ומהאומנות באו לה שאיפות איך לחיות את חייה. היא חשבה שכשהיא תתאהב- זה יהיה כמו ברומנים הזולים שהבריחו לה למנזר כשחייתה בו כנערה, כשתצליח- תעלה לגדולה. מאדאם בובארי היא התגשמות החלומות הרומנטיים של תקופתה.

היא נישאת לרופא אלמן, וחושבת שאיתו תצליח להרגיש את הפרפרים, את ההתרגשות, את החיים. אך לא כך קורה, במהרה היא מבינה כי היא מתגלגלת לחיים נוחים יחסית, אך משעממים וללא כל ריגושים. בעלה, הרופא, בינוני בכל תכונותיו- הוא לא יפה או חכם או מצחיק או מבריק או שנון או טיפש במידה שראויה לציון. הוא פשוט התגלמות ה:ב-י-נ-ו-נ-י-ו-ת.

מה תעשה אישה עם רעיונות רומאנטיים כמו שלה, עם גבר שכזה? בואו לא נשכח שמדובר לא בתקופתנו, אלא בתקופה שבה מעמד האישה עוד לא היה מה שהוא היום, והחירות שאישה יכלה לקחת לעצמה מאוד, מאוד מוגבלת.

אמה בובארי מתאהבת בלבלר צעיר, והוא מתאהב בה, אך הצניעות מרחיקה אותם זה מזו. הוא עוזב, ואמה מבינה שהיא לא יכולה לחיות בלי לחכות לריגוש שבאהבה (גם אם היא לא ממומשת מבחינה גופנית, הציפייה שלה לראות את אהובה, לדבר איתו ממלאת את חייה), ומוצאת מושא אהבה אחר- אצלו אין בעיה של מוסר, והוא גם מסיר את המוסר שיש אצל אמה. אמה הופכת לאישה נואפת- היא עוד אומרת "יש לי מאהב! ממש כמו ברומנים שקראתי". התשוקה הזאת למלא את חייה משתלטת עליה. יש הבדל בין ההתאהבות של אמה בלבלר להתאהבותה החדשה- אם שם היה מעורב רגש ומוסר, פה כל המחסומים נופלים והקשר הוא חייתי במידת מה. ההבדל שבין הדמויות מסמל לטעמי את מצבה הפנימי של אמה- איך הייתה בהתחלה ולמה הייתה מוכנה להגיע כדי לספק את תאוותה בעניין ובריגוש.

כשאמה מבינה שגם האהבה הזאת היא לא מה שהיא חשבה, היא מתמוטטת כמעט עד מוות- בעלה המסכן, שמאוהב בה קשות, עובד יום ולילה כדי להשיב אותה למוטב, ומצליח- אך היא לא אסירת תודה. היא סולדת ממנו. מהבינוניות שלו.

אמה כבר מקולקלת- היא כבר הסירה את חומות המוסר, כך שפגישה שנייה עם הלבלר הראשון מובילה לטרגדיה בחייה. (לא רוצה להרחיב יותר מדי, כדי להשאיר לכם משהו לקרוא עבורו).

אולי אתם כבר יודעים שאני וסצנות סקס בספרים לא תמיד מסתדרים. מאוד קשה לעשות את זה בלי לגלוש לפורנוגרפיה זולה. לכן, זכור לי לטובה קטע אחד בו פלובר (באנינות טעם שאין כמוה!) מפגיש את שני האוהבים ומושיב אותם בכרכרה הסגורה.משם, הסיפור עובר לרכב שמנסה לעצור את הכרכרה, אך קולות זועמים משם עולים וצורחים עליו שימשיך. והוא, מזיע כולו, עייף, צמא, לא מבין מה יש להם לנסוע כל כך הרבה זמן בתוך הכרכרה? ואיך אנחנו יודעים מה הם עושים שם? "פעם אחת, הגיחה יד חשופה מתחת לווילונות והשליכה...." ובעוד משפט: "מרכבה שווילאותיה משוכים מטה, המופיעה שוב ושוב, אטומה יותר מקבר ומתנודדת כספינה בלב ים". לטעמי? שיא האיפוק (עמ' 208). יפה? לא? משאיר משהו לדמיון הקורא...

כנראה שהספר הזה הוא ביקורת חברתית על התנועה הרומאנטית, ולטעמי? למה זה יהיה רלוונטי היום? כביקורת על הריקנות שיש היום אצל חלקים נרחבים מאוד מהאוכלוסייה.
אני קראתי את הספר ונהניתי, אבל את גדולתו הבנתי רק בסיום הקריאה. ולא, זה לא שיש שם פואנטה, אבל כנראה האמצעים הספרותיים שבהם משתמש פלובר גורמים להבנה והכלה של הכתוב רק בסיום הקריאה.


דירוג:  

הוסיפו ל Facebook Share on Twitter

הוספת תגובה / יצירת קשר עם סיגלית בן-ישראל

שם מלא: *

אימייל: *
(האימייל לא יפורסם בשום מקום באתר)
כותרת: *
תוכן:
4 + 8 =