נפרתיתי / מישל מוראן

מאת: סיגלית בן-ישראל
נפרתיתי / מישל מוראן
סיפור שופע תככים ומזימות על עלייתו ונפילתו של שלטון, על יצירה של דת חדשה, על קשרי משפחה שנבנים ומתפרקים, על נאמנות ובגידות ואובססיה לשלטון והערצה. הספר מצטיין בפשטות של הסיפור ששופע וזורם ללא מעצורים ולא מתפזר. הסיפור מאד ממוקד במשפחות שעליהן רצתה לספר עם נגיעות קטנות על הווי החיים של העם במצריים באותה תקופה.

אופוס 2008, 399 עמ'.
תרגום: מרדכי הינוך .

מי היתה נפרתיתי? מסתבר, כי היתה אחת הנשים העוצמתיות במצרים בתקופה בה היה נדיר שנשים שולטות. רק אישה אחת שלטה לפניה - חאתשפסות ורק אישה אחת שלטה אחריה - קליאופטרה.קצת לא מדוייק להגיד שנשים לא שלטו במצריים, אם כי הן שלטו מאחורי הקלעים. החכמות מביניהן אפילו ניהלו את המדינה ע"י שליטה בבעלים שלהן. נפרתיתי היתה אחת מהן. היא שלטה בבעלה אמנחותפ תוך שהיא נותנת לו את ההרגשה שהוא זה שבעצם מנהל את העניינים.

השנה היא 1315 לפנה"ס. נפרתיתי בת 15. היא בת למשפחת מלכים ממיתאני. אמה היתה נסיכת מיתאני וכך גם נפרתיתי. משפחתה של נפרתיתי סיפקה רעיות לפרעונים בבית המלוכה של מצריים מזה שנים רבות ובגיל 15 נפרתיתי גם היא מיועדת להנשא לפרעה המצרי יורש הכתר - תחותימס. עם מותו של תחותימס, הופך אחיו אמחותפ להיות יורש הכתר ונפרתיתי נישאת לו במקום לאחיו. כייה אשתו הראשונה של אמנחותפ כבר בהריון, אבל למרות היותה אשתו הראשונה ולמרות הריונה, נפרתיתי היא זו שהופכת להיות רעייתו הראשית.

כל משפחתה של נפרתיתי עוברת לגור עמו בארמון בתביי. מות נדג'מת - אחותה מלווה אותה וצמודה אליה. נפרתיתי בניגוד לכל המוסכמות, כובלת אליה את אמחותפ. היא עוברת לישון בחדרו ובמיטתו (מה שלא היה נהוג בכלל). היא מגבילה את ביקורי אצל כייה עד כמה שניתן לה. אמנחותפ לא נושא נשים נוספות אחרי נפרתיתי. אולם כל מאמציה להעמיד בן יורש לכתר הם לשוא. היא נכנסת להריון שנה אחרי שנה, אבל מצליחה ללדת רק בנות, מה שדורש ממנה מאמצים כבירים במיוחד כדי להשאר בראש מעייניו של בעלה.

אמנחותפ הוא פרעה שמורד במורשת. כל חייו הוא חי בתחושה של קיפוח. כל חייו הוא מרגיש שמטפחים את אחיו תחותימס ומקפחים אותו. אחרי מותו של תחותימס, אשר סיבת מותו לחלוטין לא ברורה ויש הטוענים שאמנחותפ רצח אותו, אמנחותפ מודיע כי הוא מתכוון לזנוח את אלי מצריים העתיקים ולסגוד לאתון - אל השמש. בפועל הוא מתכוון להיות אל השמש בעצמו. בציפיה למות אביו, הוא יוצא אל מצריים התחתונה להתחיל שם את שלטונו, אבל תביי לא מספקת אותו. הוא מחליט לבנות מן היסוד עיר שתסגוד לאתון. הוא הורס את המקדשים של אלי מצריים, הורג את הכוהנים וחומס מהם את הזהב כדי שירת אותו למטרותיו. הוא מסרב להעמיד את הצבא להלחם בפולשים והופך את החיילים לבנאים, פסלים ונגרים מה שמאפשר לאויבים לנגוס באדמת מצריים ולשעבד את תושביה. דבר מזה אינו מעניין אותו. הוא מקים את עירו אל עמרנה.


כמה דברים להתמקד עליהם:
השמות של הדמויות - לשמות באותה תקופה היתה משמעות עמוקה. השם שניתן לכל ילד שנולד הצביע על היעוד שלו או על שאיפותיה של אמו למענו או מצביע על האל שמודים לו ומאמינים בו.
נפרתיתי פירושו האישה היפה הגיעה ואכן נאמר על נפרתיתי כי היתה היפה בנשים. גם בפסלים שנשארו רואים שהיתה אישה יפה. כך גם לבנותיה מעניקה נפרתיתי שמות שמראים על האמונה באל אתון - אל השמש.

הספר נפתח בציטוט של פתגם מצרי: "אמירת שמות המתים מקימה אותם לחיים" עוד פרט המצביע על משמעות שמו של האדם. לאחרונה נתקלתי בנושא הזה במספר ספרים, רובם ספרי פנטזיה. מסקרן הנושא הזה של משמעות השם. מה שהתמיה אותי ביותר הוא שבכל מקום נפרטיטי כתוב ב - ט' ואילו כאן בחרו לתרגם אותו כ - נפרתיתי ב - ת' מעניין אם יש כאן אמירה מסויימת.
גם אמנחותפ אחרי שהוא כופה על העם את הדת החדשה, הוא משנה את שמו לאחנתון שפרושו: הראוי לעבוד את אתון.

העיצוב של הספר - מספרי הפרקים בספר מופיעים במילים ובצורת נקבה. הפרק הראשון נקרא: פרק אחת וכך הלאה. וגם הכיתוב של מספרי הפרקים הוא כיתוב מיוחד.

נפרתיתי הוא רומן הסטורי. באסופת הרומנים ההסטוריים שיצאה בשנה האחרונה , אני חייבת לציין שהוא אחד מהטובים בהם. הספר מבוסס על עובדות הסטוריות שאינן רבות כ"כ והסופרת שזהו ספרה הראשון, בונה עליהן סיפור שופע תככים ומזימות על עלייתו ונפילתו של שלטון, על יצירה של דת חדשה, על קשרי משפחה שנבנים ומתפרקים, על נאמנות ובגידות ואובססיה לשלטון והערצה. המספרת היא מות נג'מת אחותה של נפרתיתי. הספר מצטיין בפשטות של הסיפור ששופע וזורם ללא מעצורים ולא מתפזר. הסיפור מאד ממוקד במשפחות שעליהן רצתה לספר עם נגיעות קטנות על הווי החיים של העם במצריים באותה תקופה. דרך מות- נג'מת אנחנו מקבלים שפע של צבעים וריחות, מראות ונופים שמשולבים במערך החיים של המשפחה הנרחבת.

אהבתי את הספר הזה. מאד נהניתי לקרוא אותו.

תוספת מאוחרת:
מוטי הינוך מתרגם הספר ענה לי על תהייתי לגבי תרגום השם ב - ט או ב - ת' (ברשותו, אני מוסיפה ומצטטת את ההסבר לרשומה):

שמי מוטי הינוך, ואני מתרגם הספר "נפרתיתי".
בתקציר שכתבת על הספר תהית למה תרגמתי כ"נפרתיתי" בעוד בדר"כ השם מתורגם כ"נפרטיטי".
ובכן, בטרנסליטרציה של שמות מלועזית נהוג אכן להשתמש ב "ט" לתרגום האות T, אולם בתרגום שמות מצריים, התעתיק האקדמי (עניין די ארכאי אבל מקובל עד היום) גורס שכל T תתורגם כ "ת".
למה? אני לא בטוח לחלוטין אבל נראה לי שיש פה עניין של הטעמה - את ה "ת" ניתן להטעים כמו בשפות המזרח הקרוב (ת', TH באנגלית) בעוד את ה "ט" אי אפשר. אבל באמת שאין לי ביסוס מוצק להשערה הזו, ואולי זו סתם החלטה שרירותית של פרופ' שמואל יבין מלפני 40 שנה.

תודה למוטי על ההסבר המאיר.


דירוג:  

הוסיפו ל Facebook Share on Twitter

הוספת תגובה / יצירת קשר עם סיגלית בן-ישראל

שם מלא: *

אימייל: *
(האימייל לא יפורסם בשום מקום באתר)
כותרת: *
תוכן:
5 + 6 =