האיש על ערש הדווי

שם בקצה החדר עטוי בשמיכות צמר כבדות
מואר באור צהוב וחזק של מנורה פשוטה,
שוכב לו האיש על ערש הדווי, פניו חיורות בעלות
גוון צהבהב,פיו פעור לרווחה,ולנחיריו מחוברות צינורית
המזרימה חמצן ממכונה,

בנותיו יושבות לצידו ומדי פעם מתרומם קולה של אחת מהן
בניסיון להעיר אותו, שלא ישקע בתרדמת מוות....

מסביב לא רחוק ממיטתו, החיים מתנהלים כמעט כרגיל,
קולות ילדים,וצחוק משמשים בעירבוביה,אשת החולה על ערש
הדווי מסתובבת לה בין האורחים המגיעים, כמארחת במסיבת
רבת משתתפים, ומציעה כיבוד ושתיה....

עשן סיגריות סמיך ממלא את החדר,כמעט כולם שם מעשנים,
אותו עשן שבעצם הביא אותו למצבו מלכתחילה.....אותו עשן
ממלא עתה את נחיריו, ולא ביוזמתו.....

בחוץ מתנהלת לה תעשיית הימורים כשעליה מנצחת בגאון, אשת
החולה....."יש לו עוד מקסימום שעתיים שלוש", היא קובעת בפסקנות..
אין חולק עליה, כולם מביטים בה חצי מזועזעים.....

קרובי משפחתו של השוכב על ערש הדווי, מוזעקים פעם אחר פעם
למיטת חוליו.......מנסים לחולל אולי איזה נס קטן, נאחזים בכל שביב של
תקווה......

ורק אשת החולה על ערש הדווי,לא ניגשת אליו, ממשיכה לדאוג לכולם
לאוכל ושתיה, וטורחת על בישולים במטבח......כן היא כבר יודעת שאין
ממש טעם.....

בלילה נדמו קולות הצחוק והדיבורים, ואף עשן הסיגריות הסמיך שמילא
את החדר התפוגג לו לאיטו, והתחלף באויר קפוא שחדר פנימה מהחלון

אט אט פרשו כולם למיטותיהם, למעט המשמרות ליד מיטתו ...
שקט השתרר בחדר ורק קולות חירחור נשימתו, וטרטור מכונת החמצן
נשמעו בחדר.....,

לפנות בוקר התיישב לפתע ההאיש על ערש הדווי במיטתו, השיל את השמיכות
ממנו, ותלש מנחיריו את צינורית החמצן........

כולם ניזעקו אליו , והשכיבוהו חזרה במיטתו........כיבו את האורות ...ושוב
שקע הבית בדממה,........

עם עלות השחר, החל גשם עז לרדת , האיש השוכב על ערש הדווי ,פקח
את עניו בפעם האחרונה......סקר במבט חד את הסובבים אותו....או אז
פלט אנחה קלה והחזיר נישמתו לבורא..........