הפרטת חולים

או אני פוחד פחד מוות מהמוות
הפרטת חולים
פחד מוות מהמוות
היה לי ברור שעדיין נותרו לי לפחות חודשיים לחיות שהלא כשמדובר בבעיות דחופות באמת לוקחים אותך עם אמבולנס. אמרו כבר חז"ל שהזמן הוא רופא חולים ולכן גם לא הוטרדתי כשהתברר לי שלתשובות מהבדיקות יש להמתין כשבוע נוסף.

אנשים זקנים נוטים להיות חשדניים.

הם חוששים שיגזלו מהם את כספם, הם חוששים לחייהם ועם הגיל הם מתחילים לחשוד שאפילו יש שרוצים במותם. כל זה הוא עניין גריאטרי מוכר לכל מי שבילה מספיק זמן במחיצת קשישים.

למען האמת אני לא נתתי דעתי על התופעה הזאת, אבל לאט לאט המחשבה שמישהו רוצה במותי החלה לצוץ גם בי, והתדירות של המחשבה הטורדנית הזאת הלכה ועלתה וזאת הסיבה שאני משתף אתכם, קוראי בלוגי היקרים, ועד לקריאת תגובותיכם אני פורק מעצמי את המחשבות האובססיביות שהולכות ומשתלטות עליי, מפחידות אותי ואפילו עולות בסיוטי הלילה שלי, בתקווה שהוידוי יקל עליי, לפחות זמנית.



כאן אני חייב לציין שאני כבר לא נער אבל עדיין לא קשיש: הביטוח הלאומי מייעץ לי לחכות כ-5 שנים לקבלת קיצבת זיקנה ואני עצמי עדיין לא עשיתי בירורים ראשונים אצל חברה קדישא של בני עדתי בעניין רכישת נדל"ן בבית הקברות "מגדלי שיכון ותיקים" שמטופח ומפותח ממש לכבודי. ובכלל, עדיין איני מוכן נפשית לעשות צעד כזה דרמטי כמו למות ללא שום הכנה נפשית מוקדמת, או הכנה אחרת מתאימה לעניין, למשל ביקור במוסד שתפקידו להכין אותך ליום הגדול בחייך: המעבר לעולם שכולו טוב.



המוסד הזה נקרא בית חולים: יש בו צוות מסור ומיומן וציוד מתאים וכולם יודעים את עבודתם ואתה עובר מכאן לשם בצורה חלקה ובזמן סביר. נכון שכל ההרהורים האלה הם פסימיים ומדכאים, אבל אני בסך הכל משתף אתכם במה שעובר עליי (דרך אגב זה לא תמיד רע להיות פסימי למשל אף פעם לא תוכל להפתיע פסימי בידיעה רעה).



כדי להגיע לבית החולים אתה צריך או להיות חולה או לפתח סימנים מדאיגים המצריכים ביקור אצל רופא המשפחה, וכך קרה לי. הרופא שלי, שהוא אדם טוב לב ודואג שמע את תיאוריי ומיד אמר לי: אל תדאג יותר מדי אבל יש לברר את העניין בדחיפות ונתחיל עם בדיקות דם ושתן.

למחרת בבוקר התייצבתי כמצוותו במרפאה ולאחר כשעה שבה קשרתי קשרי ידידות חמים עם חבריי לתור שהלכו ופחתו כשהם נבלעים בדלת הלבנה, ללא מילת פרידה לאחיהם בתור, הגיע תורי. נפרדתי מצנצנת הפלסטיק שתחילה הייתה חמה ואחר כך הלכה והתקררה ומכמה סמ"ק דם למבחנות שונות ונאמר לי לחזור אחרי החג. החג היה חג העצמאות. כיוון שהמבחנות לספירת הדם אזלו מזה כמה ימים, האחות החביבה אמרה לי בחיוך מקסים: בכל מקרה, תתקשר לפני שאתה מגיע.

המתנתי כמה ימים והנה הפלא ופלא יש גם תוצאות. קצת מדאיגות כלומר התוצאות בחלקן לא בתחום, מה שמעיד שהרופא שלי לא היה סתם חשדן ולכן מיהרתי להזמין תור לרופא הטוב שלי, אלא שהוא היה בהשתלמות ובשבוע שאחרי זה כל התורים כבר היו מוזמנים. שמחתי מאוד על שאני מקבל טיפול מרופא טוב, שרבים רבים משחרים לפתחו וקצת סבלנות לא תזיק.

איך אומרים – העיקר הבריאות.



כמובן שהרופא ראה אותי בבוא הזמן ולאחר הסברים קצרים, להסבר ארוך על מצבי כבר לא היה לו זמן כיוון שהיו לו שני טלפונים ומישהו ביקש דחוף מרשם כך שמתוך עשר הדקות המוקצבות לי הוא הספיק בעיקר להקליד בזריזות הפניה לבדיקת הדמיה ולעוד שתי בדיקות, נתן לי קצת כדורים כדי שאוכל לעמוד בתהליכים העתידיים וכמה הפניות מנהליות, וכל זה כדי לצייד אותי היטב, בדרכי לדיאגנוזה המיוחלת, במיטב הכלים הרפואיים שארצנו רבת ההייטק מצויידת בהם.

יצאתי ממנו בהקלה גדולה שהנה האבחנה קרובה. נחפזתי לפקידים לקבל את האישורים השונים, ולבית המרקחת כדי להצטייד בתרופות אבל בית המרקחת היה סגור כבר וכמו שאמרה סקרלט אוהרה מחר יהיה יום חדש, חזרתי לעיסוקיי בידעיה שיש להשקיע בבריאות ואני וקופת החולים שלי לא נזניח דבר.



למחרת ישבתי על הטלפון, לא לפני שבלעתי כמה כדורים שיעזרו לי בדרכי לאבחון. הייתי קצת מופתע כשגיליתי שזמן ההמתנה לבדיקת הדמייה הוא חודש וחצי וכך גם יתר הבדיקות, אבל לא הייתי מופתע לרעה כי הבנתי שבזמן הרב שנותר לי אוכל לסגור את כל ענייני ההתחייבויות והמכתבים השונים.

היה לי ברור שעדיין נותרו לי לפחות חודשיים לחיות שהלא כשמדובר בבעיות דחופות באמת לוקחים אותך עם אמבולנס. אמרו כבר חז"ל שהזמן הוא רופא חולים ולכן גם לא הוטרדתי כשהתברר לי שלתשובות מהבדיקות יש להמתין כשבוע נוסף.



החשד החל להתעורר בי כשביקשתי מבית החולים בו עשיתי בדיקת מעבדה מסויימת שהתשובה תגיע לא רק אל הרופא אלא גם אליי. נאמר לי שזה לא מקובל. פניתי לרופא שלי שצייד אותי במכתב מתאים כדי שייתנו גם לי את התשובה, וכשמסרתי את אותו מכתב במשרד אמרו לי שאין בעיה, ושאתקשר ביום חמישי. כשהתקשרתי ביום חמישי ענתה המזכירה לקונית: התשובה תישלח לרופא. אחרי שהתעקשתי קיבלתי את הרופא מנהל המעבדה שתשובתו הייתה קצת יותר ארוכה אבל בסופו של דבר אמרה: לא תקבל. פניתי לפניות הציבור של אותו מוסד מכובד ושם נאמר לי "תכתוב מכתב מפורט" וכו`, קצת כעסתי אבל אז בטון ענייני הזכרתי למזכירה את זכויות החולה ואיימתי ברכות לשסות בהם את עורך דיני שאין לי. המזכירה התרצתה וכתבה את תלונתי, מזכירתו האישית של מנהל המחלקה התקשרה אליי הביתה והובטח לי שהכל יסודר.

בשלב זה נזכרתי בחברתי חולת הסרטן שנפטרה לפני יותר משנה. חודשיים לפני פטירתה כוחה כבר לא עמד לה לטפל בכל הנמרצות בענייני הזמנת תורים למועד סביר, התחייבויות שלא ניתנות ותרופות שלא נמצאות. בלילה חלמתי חלום בלהה שאולי כל הביזנס הזה של קופת חולים הוא רווחי ומשגשג כל עוד קהל המבוטחים צעיר ובריא ופה ושם סובל מחוסר באישורי מחלה לצורך טיול לחו"ל או מנזלת קלה, אבל כשעוברים את גיל החמישים והמחלות מתחילות להיות רציניות ויקרות כל עסקי הרווחיות מתקלקלים כך שאולי עדיף להתיש אותך בדרכך לאיבחון ולריפוי ואם לא תהיה מספיק נחרץ בשאיפתך לחיות לקופה לא יזיק במיוחד כשתקבל התקף לב ותתפגר לא עלינו ואפילו יזיק פחות מאשר שתינצל ותשאב את כספיה בטיפולים היקרים בך.

לאחר כמה חלומות כאלה אמרתי לעצמי שממש לא יתכן שמנכ"לים מכובדים המרוויחים שכר כה יפה ושלא חסר להם כלום ירצו עוד כסף. ואז שמעתי על דו"ח המבקר של קופת חולים הכללית שמדבר על מספרים מדהימים של תלונות מהסוג שאני מעלה שנמצאו מוצדקות. קופת החולים הגיבה משהו כמו: "אנו גאים שיש לנו מחלקת ביקורת שעושה עבודה חסרת פניות" וגם "נשקוד על תיקון כל הליקויים עם הזמן".

החשד המוזר שתקף אותי גרם לי להרהר במסעי הפרסום של הקופות ואמנם בולטת שם הפניה לצעירים. משפחות מרובות ילדים כמו אצל אחינו החרדים זוכות לתנאים מפליגים ולחיזור מצד כל קופות החולים.

בקיצור, המדינה בעזרת משרד הבריאות קובעת את כללי המשחק, שנקרא להם "הפרטת חיי אדם" (היום הפרטה הולך טוב): קופות החולים שהן עסק כלכלי כמו בנק מתוגמלות לפי גולגולת. אם למשל המדינה הייתה מתגמלת אותן לפי הצלחה בהארכת חיים הן היו מזדרזות להקים בכל פינת רחוב תחנה עם אמבולנס המצוידים כך שיגיעו תוך דקות לכל חולה לב ויצילו את חייו. ידוע שכחצי מהתקפי הלב מסתיימים במוות כיוון שהעזרה לא מגיעה בזמן.

או שהקופות היו מממנות מסעות הסברה למניעת עישון לצעירים וגמילת המעשנים – עישון מקצר את החיים בכעשר שנים.

אם הקופה תרוויח יותר מהארכת חיים היא תתנפל בשקיקה על האוכלוסיה ותחנך אותה לאכול בריא היא תנהל מלחמת חורמה במוצרי מזון מקצרי חיים יהיה לה תמריץ לחנך ולספק הכשרה לשמירת הכושר הגופני.



לרופא הסיני המסורתי יש תמריץ לדאוג שלקוחותיו יהיו בריאים: הוא מקבל את שכרו רק כאשר הם בריאים. כשהם חולים הם אינם משלמים לו.

בארצנו הנאורה אין לשירותי הבריאות שום תמריץ כלכלי להאריך את חיי המבוטחים.


כנראה שהזקנים החשדניים לא כל כך טפשים.


שלכם,

אורי משה

אודה לכם אם תגיבו.


אורי משה
דירוג:  

הוסיפו ל Facebook Share on Twitter

הוספת תגובה / יצירת קשר עם ilan keshet

שם מלא: *

אימייל: *
(האימייל לא יפורסם בשום מקום באתר)
כותרת: *
תוכן:
5 + 5 =